לחם שמים על משנה ביכורים · פרק 3 · משנה 4

אפילו אגריפס המלך. ממלכי בית שני בעל נפש גדולה ושררה רבה לשון הר"מ ז"ל בפירושו העתיקו בתי"ט:

ואני תמה על זה דבפ"ז דסוטה [ד' מ"א ע"א] משמע שמלך כשר ובעל נפש שפלה היה. וכן מעובדא דעבר מלפני הכלה [כתובות ד' י"ז ע"א]. גם לפי מה שנודע מאודותיו לא היה ג"כ בעל שררה רבה כל כך אדרבה היה נכנע לרומיים כבס' יוסיפון:

ונ"ל לדרוש בו לשבח . ומתני' לא אתיא לאשמועינן חובה ליטול הסל על כתפו וליכנס בו עד לעזרה. דהא לא בעינן אלא שיטול הכהן הסל מידו. וזה יכול לעשותו בעזרה. ומה שנוטלו על כתפו תיכף בהגיעו להר הבית. אינו אלא חיבובי מצוה. וקמ"ל דלא תימא דאין המלך רשאי לנהוג כל כך תלות ראש בעצמו. (שצריך להיות אימתו מוטלת). בדבר שאינו חובה. להכי אשמעינן דשפיר עבד. ויכול לעשות כן ומשובח הוא כיון שעושה לכבוד המקום. (אע"ג דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מצוה שאני כדאמרינן בסוטה [ד' מ"א ע"ב]. והטעם שבמצוה יוכל למחול על כבודו יותר מת"ח אע"ג דכבוד ת"ח קיל דמצי מחיל. ואפ"ה לגבי מצוה לא. כדאשכחן לענין עדות [שבועות ד' ל' ע"ב]. י"ל דהמלך שגדולתו רבה. צריך להראות שפלות יותר. בדבר הנוגע לכבוד שמים. כדקיי"ל גבי שחייה דתפל' שהמלך כיון שכורע שוב אינו זוקף עד שיגמור תפלתו. להורות שאין גבהו' והתנשאות לפני המקום. משא"כ בכל אדם. אבל כבוד ת"ח זהו כבודה של תורה. שהיא כנגד כל המצות. ועיין בתו' זבחים ד' י"ד רפ"ב בד"ה מעדות ת"ח):

ונקט אגריפס מפני שמלך כשר היה ומוחל על כבודו משום כבוד שמים כדאשכחן ביה כנז'. ואפשר נמי דמעשה ביה הוה. אבל שאר מלכים תקיפים לא היו מזלזלין בעצמן כל כך מאחר שאינו מן הדין:

שוב ראיתי שכיוונתי לאמת ת"ל במה שאמרתי שמלך כשר היה המלך אגריפס. דאיתא כי האי לישנא בגמרא דפ' ע"פ אפי' אגריפס המלך לא יאכל עד שתחשך [פסחים ד' ק"ז ע"ב]. ופירש הרשב"ם שמלך כשר היה. והתו' שהשיגו עליו שם במה שמפרש שממלכי חשמונאי היה. על זה לבד נחלקו מהראיה דסוטה ואף היא אינה השגה. שלא נמצא בלשון הרשב"ם שהוא מבני חשמונאי כדברי התו'. אלא ממלכי חשמונאי. ור"ל שהיה כשר כמותם ולפי שנקרא כל זרע הורדוס על שם משפחת חשמונאי. כי חתן בית חשמונאי היה הורדוס. וגם יפה כח פירושינו מפירושו של הר"מ ז"ל במשנתנו. דאטו מתני' תקנתא לאלמי אתיא לאשמועינן. אי גברא אלמא הוה מי ציית לן. ועל כן לענין ע"פ הוכרח הרשב"ם ג"כ לפרש שמלך כשר היה. והוא הנכון: