מלאכת שלמה על משנה זבחים · פרק 1 · משנה 4

שהוכח וכו'. תוס' פ' השוחט (חולין דף ל"ט:)

בשחיטה ובקיבול בהילוך ובזריקה ר"ש מכשיר בהילוך שהיה אומר אי אפשר וכו'. כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וכתב כן מצאתי בכל הספרים:

ר"ש מכשיר בהילוך. ת"ק דידיה הוא ר"מ כדמוכח בת"כ פ' צו פרשה ח':

אבל אפשר שלא בהילוך. כצ"ל:

שוחט בצד המזבח וזורק. בהולכה רבתי פליגי פירש בשוחט רחוק מן המזבח אבל בהולכה זוטרתי פי' בצד המזבח כ"ע ל"פ דפסלא וטעמא משום דעבודה שאי אפשר לבטלה היא:

רבי אלעזר אומר וכו'. נראה דר' אלעזר גרסינן בלי יו"ד דהא אתא לאפלוגי אר"ש והוא ר' אלעזר בן שמוע. אכן תמהתי שמצאתי ברש"י ז"ל כתיבת יד מוגה בסוף פירקין וכמו שהוא מוגה בספר בנין שלמה לחכמת בצלאל שחברתי וז"ל אין מחלוקת בין ר' אלעזר לת"ק בחזר והכניסו אלא ר' אלעזר אדר"ש אבוה קאי ופליג דר"ש קאמר דאין מחשבה פוסלת בהילוך כלל ע"כ. וע"ש בספר קרבן אהרן פ' צו בפרשה ח':

המחשבה פוסלת. מחשבה דקדשים היא דבור כמחשבה דשליחות יד [הגה"ה עיין בב"י דיורה דעה ריש סימן רע"א דף שכ"ג ע"ב על זה]. והביא ראיה לזה סמ"ג במל"ת סימן של"ז וכן ג"כ פירש רש"י ז"ל בפסחים פ' תמיד נשחט (פסחים דף ס"ג) וז"ל כל מחשבה דקדשים מוציא בפיו הוא. [הגה"ה נלע"ד אני הדיוט דלהכי קרא שמו פיגול שע"י מחשבה ודבור בפה נעשה פגול והיינו פיגול נוטריקון פי גיאול לשון לחם מגואל. ובזה ג"כ יובן מה שדרשו רז"ל על פסוק שאמר יחזקאל ולא בא בפי בשר פגול שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם כלומר לא אכלתי מבהמה שהיו המון העם מליזין בפיהם עליה שהיא ספק גיאול ואיסור עד שהוצרך החכם להורות בפיו שהיא מותרת ואינה גיאול כלל]. וכן כתב ג"כ במכילתין בפ' ב"ש (זבחים דף מ"א) ורפ"ק דמנחות וכן הוכיחו תוס' ז"ל שם מההיא סוגיא דהתם בפסחים וכן כתבו בכמה דוכתי ובריש פירקין ובס"פ המפקיד ובפ' כל המנחות באות מצה דף נ"ה והרא"ש ז"ל ג"כ בהלכות קטנות. ותמהתי קצת על מה שראיתי ברב המזרחי בפרשת שופטים גבי פסוק לא תזבח לה' אלהיך כל דבר רע שפירש רש"י ז"ל שהוא אזהרה למפגל בקדשים על ידי דבור רע כדאיתא בספרי כתב הוא ז"ל דהא דקאמר ע"י דבור רע לאו דוקא אלא אפילו ע"י מחשבה רעה כדנפקא לן מלא יחשב ע"כ. וביד שם בהלכות פסולי המוקדשין פי"ג סי' ג' ד' ט':