מלאכת שלמה על משנה זבחים · פרק 10 · משנה 7

ובכולן הכהנים וכו'. פ' התערובות דף ע"ו. ותוס' פ' הקומץ רבא דף כ"א ודפ' התודה דף פ' ודר"פ הזרוע ושם דף קל"ב. ובירושלמי דשביעית פ"ח. והקשו תוס' ז"ל שם פ' הזרוע וז"ל מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ובחרדל וא"ת הא תנן בפ' כל התדיר ובכלן הכהנים רשאין לשנות באכילתן ותרצו ונראה דודאי כמו שטוב לו ונהנה יותר מצי אכיל להו אבל אדם שטוב לו צלי כשלוק ומבושל יאכל צלי שהוא דרך גדולה יותר ע"כ וה"ר יהוסף ז"ל תירץ ונ"ל דודאי מי שאין לו אלא כדי תבשיל אחד צריך לאכלו צלי דוקא כדרך המלכים אבל מי שיש לו הרבה מתנות אם לא יעשה מהם אלא מין אחד אין זה דרך המלכים אך דרך המלכים לאכול מינין הרבה וע"ז תנא הכא ובכולן רשאין הכהנים לשנות באכילתן וכו' ע"כ. וראיתי במשניות מוגהות דגרסי כל הך בבא דובכלן קודם בבא דכשם שהם קודמין דתנן לעיל וכן ג"כ הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

לאכלן צלויין וכו'. דכתיב למשחה ומתרגמינן לרבו לשון גדולה. ומצאתי במרדכי פ' ערבי פסחים דקדשים נאכלין ג"כ על השבע כמו פסח משום דכתיב בהו למשחה כדרך שהמלכים אוכלים דהיינו על השבע ע"כ וכתבתיו יותר בארך שם פרק ע"פ סוף סימן ו':

צלויין שלוקים ומבושלין. אע"ג דקתני שלוקים והדר מבושלים מ"מ שליקה הוי טפי כדמוכח בפ' כל הבשר גבי כבד דקאמר שלוקה אוסרת ונאסרת תוס' ז"ל:

צלויין. כתב ה"ר יהוסף ז"ל אין להקשות למה תנן צלויין כו' שכן דרך המשנה וכן בסמוך תנן תבלי חולין ע"כ:

שלא יביא את התרומה לידי פסול. ור"ש לא חייש להאי טעמא וכן לעיל במתניתין דבפ' התערובות לא חש כדכתבינן התם וכן בכמה דוכתי במשנה רמזנום בפ"ח דשביעית סימן ז' ובכולהו לית הלכתא כותיה. וביד פ' עשירי דהלכות מעשה הקרבנות סימן י':