מלאכת שלמה על משנה זבחים · פרק 14 · משנה 10

ה"ג ומתן סובב. ופירש רש"י ז"ל מתן סובב מתן סביב שתהא נראית המתנה לשתי רוחות המזבח דהיינו שתי מתנות שהן ד':

ר' יהודה אומר אין מנחה בבמה. ת"ק הוי ר"מ וכן הוא בברייתא בגמרא בדף קי"ז. ואיתה למילתיה דר"מ בפ' טבול יום (זבחים דף ק"א) וע"ש דמשמע שהקשו תוס' ז"ל שם דף קי"ז דר' יהודה אדר' יהודה. ובגמרא אמר רב ששת לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה לדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה מ"ט זבחים ולא מנחות זבחים ולא עופות:

מה בין במת יחיד וכו'. תוס' פ' קבלה דף ט"ז ודפ"ק דמעילה דף ג'. ועיין בפ' שני דסוטה דף ט"ז אי הוו משקין סוטות בללגל ובנוב ובגבעון:

ר' יהודה אומר אין מנחה בבמה. תוס' דפירקין דף קי"ז. וכתבו הם ז"ל הכא בסוף פירקין אין מנחה בבמה וכיהון ובגדי שרת וכו' מנחה לא הוי דומיא דאינך דמאן דאית ליה אין מנחה בבמה היינו דלא קרבה כלל אפילו בבמה גדולה בשעת היתר הבמות אבל כיהון ובגדי שרת וכלי שרת ומחיצה לדמים וכולהו אחריני הא אוקימנא דדוקא בבמה קטנה אבל בבמה גדולה כגון מזבח הנחשת שבנוב וגבעון נהגו כולהו דכ"ע מודו דבקדשי במה גדולה יש רצוי ע"כ. וממילא משתמע דכיהון וכו' הם דברי סתמא דמתניתין אלא שהפסיק התנא במילתיה דר"י משום הגשה דשייכא גבי מנחה וכן פירש בתוי"ט ג"כ:

וכיהון ובגדי שרת וכלי שרת וכו'. במכלתין בר"פ שני אמרינן בגמרא ומאן לימא לן דאונן אסור בבמה דילמא שרי בבמה וכתבו שם תוס' ז"ל והאי דלא חשיב ליה הכא במתניתין כדחשיב כיהון ובגדי שרת אפשר לומר דתנא ושייר דהא שייר נמיי יושב ע"כ:

ומחיצה לדמים. גמ' אמר רמי בר תמא לא שנו דיש מחיצה לדמים בבמה גדולה אלא בקדשים שהוקדשו לשמה והקריבם בה אבל קדשים ששחטן לבמה קטנה והכניסן והקריבן בבמה גדולה אין חיצוי ואם בא ליתן עולה למעלה מן החוט יתן ואיכא בגמ' תו לישנא אחרינא לרמי בר תמא ושתי הלשונות פליגן אדר' אלעזר:

אבל הזמן וכו'. תוס' פ' המזבח מקדש (זבחים דף פ"ד:)

שוין בזה ובזה. בגמרא בברייתא יליף לה מוזאת תורת זבח השלמים תורה אחת לכל השלמים ואפילו לשלמי במה קטנה לכל מה שאמור בענין ומה אמור באותו ענין זמן לתודה וזמן לשלמים ומחשבת פיגול ונותר נמי מפגול יליף. בג"ש דעון עון וטמא נמי בההיא פרשתא כתיב והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ואקשינהו רחמנא לומר שדינם שוה בין בבמה גדולה בין בבמה קטנה:

סליק פרקא וסליקא לה מסכת זבחים