מלאכת שלמה על משנה זבחים · פרק 9 · משנה 4

כשם שאם עלו וכו'. פ' ב"ש (זבחים דף מ"ג.) ובגמ' אמר עולא לא שנו אלא שלא משלה בהן האור אבל משלה בהן כל דהו יעלו דנעשו לחמו של מזבח ואיכא מאן דתני להא דעולא אסיפא דקתני העצמות והגידים והקרנים והטלפים בזמן שהן מחוברין יעלו פירשו פירש שחלצום מן הבשר לפני העלאתם לא יעלו והה"נ דאם עלו ירדו כדאמרינן לקמן בברייתא אליבא דרבי ומוקמינן מתניתין אליביה אמר עולא ל"ש אלא שלא משלה בהן האור אבל משלה בהן האור יעלו מאן דתני אסיפא כ"ש ארישא דבשר עולה או אימורים בני הקטרה נינהו אם לא נפסלו והני כיון דמשלה בהן האור קדשינהו כמות שהן פסולין אבל עצמות וגידים לאו בני הקטרה נינהו דכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם הלכך לא שייכא בהו ממשלת האור לקדושינהו ומאן דמתני ארישא אבל אסיפא לאו בני הקטרה נינהו:

וכולן שעלו חיים לראש המזבח. לאו אפסולין דתנא ברישא קאי דלא שייך בהו חיים דבכל הפסולים הנזכרים באם עלו לא ירדו אין בהם פסול מחיים אלא ר' עקיבא קאמר לה כמו שפירש ר"ע ז"ל ואשמועינן עלו חיים ירדו הא שחוטין לא ירדו:

עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד. בעולה כשרה מיירי לדברי הכל עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט למ"ד אין הפשט וניתוח בראש המזבח מוקי לה בגמ' כגון שעלתה כשרה לראש המזבח ומששחטה בראש המזבח וזרק דמה נפסלה הלכך יפשיט וינתח במקומה דאי מחית לה תו לא סלקא ודקשיא לך פסולה לאו בת הפשט היא כיון דהיתה לה שעת הכושר להפשיט קודם פסולה בת הפשט וניתוח היא ואפילו היא למטה והבשר פסול ונשרף דר"א בר"ש היא דאמר בברייתא בגמרא פ' טבול יום כיון שנזרק דמה והורצה בשר שעה אחת להקטיר ונפסלה יפשיטנה ועורה לכהנים ואין עורה נשרף עמה הלכך השתא נמי כי איתה בראש המזבח ונקטרת בעיא הפשט וניתוח. וביד שם בפ"ג דהלכות פסולי המוקדשין סימן ב' ד' ח' ט':