עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר, דשים וכו'. לשון הרב עושים בתלוש אפילו אצל החשודים, ואילו בא"י תנן לא תבור ולא תטחן עמה, עכ"ל. ולפי זה תנא והדר מפרש, דלא תימה דלא התיר אלא תלוש דומיא דבורר וטוחן, דהרואה יכול לדון אותו לכף זכות לומר דחיטים של שנה שישית הם שכן דרך לברור ולטחון חיטים של שנה זו בשנה אחרת, אבל דישה וזירה שדרך לעשותם סמוך לגורן מידי שנה בשנה, וכ"ש העימור שבעת הקצירה ממש עושים אותו, יהיה אסור משום מראית העין, ומטעם זה שנא העימור בסוף שלא כסדר מלאכתו, דהוי לא זו אף זו, והקדים אליו אף הדריכה אע"פ שהיא בענבים, משום דדומה לדישה, ובזה נחה הרגשת התי"ט שכתב שלא ידע הטעם ששנה העימור בסוף שלא כסדר, ועוד דהכניס מלאכת הענבים בין מלאכות התבואה:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה שביעית · פרק 6 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כלל אמר ר' עקיבא. אע"ג דאדלעיל קאי, לא קתני זה הכלל, אלא כלל אר"ע, משום דלא נזכר הוא לעיל. ועיין מ"ש בפ' ט"ו דשבת משנה ב' ותבין:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a96d2d86321f1ec5bab2778b82bd48562315545f8738745a55af88282f01815a