משנה שקלים · פרק 7

מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה. קרוב לשקלים יפלו לשקלים. לנדבה יפלו לנדבה. מחצה למחצה יפלו לנדבה. בין עצים ללבונה. קרוב לעצים יפלו לעצים. ללבונה יפלו ללבונה. מחצה למחצה יפלו ללבונה. בין קינין לגוזלי עולה קרוב לקינין יפלו לקינין. לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה. מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה. בין חולין למעשר שני. קרוב לחולין יפלו לחולין. למעשר שני יפלו למעשר שני. מחצה למחצה יפלו למעשר שני. זה הכלל הולכין אחר הקרוב להקל. מחצה למחצה להחמיר.

מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה. לעולם מעשר. בהר הבית חולין. בירושלם בשעת הרגל מעשר. ובשאר כל ימות השנה חולין:

בשר שנמצא בעזרה אברין עולות וחתיכות חטאות. בירושלם זבחי שלמים. זה וזה תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. נמצא בגבולין. אברין נבילות. חתיכות מותרות. ובשעת הרגל שהבשר מרובה אף אברין מותרין:

בהמה שנמצאת מירושלם ועד מגדל עדר. וכמידתה לכל רוח זכרים עולות. נקבות זבחי שלמים. רבי יהודה אומר הראוי לפסחים פסחים. קודם לרגל שלשים יום:

בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה עד שהוא מביא נסכיה חזרו להיות מניחין אותה ובורחין. התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל צבור:

אמר רבי שמעון שבעה דברים התקינו בית דין. וזה אחד מהן נכרי ששלח עולתו ממדינת הים ושלח עמה נסכים קריבין משלו. ואם לאו קריבין משל צבור. וכן גר שמת והניח זבחים. אם יש לו נסכים קריבין משלו. ואם לאו קריבין משל צבור. ותנאי בית דין הוא על כהן גדול שמת שתהא מנחתו קריבה משל צבור. רבי יהודה אומר משל יורשין. ושלימה היתה קריבה:

על המלח. ועל העצים שיהו הכהנים נאותים בהן. ועל הפרה. שלא יהו מועלין באפרה. ועל הקינין הפסולות שיהו באות משל צבור רבי יוסי אומר המספק את הקינין מספק את הפסולות: