מלאכת שלמה על משנה הוריות · פרק 1 · משנה 4

הורו ב"ד וידע אחד מהם וכו' תוס' פ"ק דסנהדרין דף ט"ז:

או שלא היה מופלא של ב"ד שם אע"ג דלא הוה מסנהדרין עצמו דאילו הוה מסנהדרין עצמן אפילו קטן שבכולם שלא היה שם לא הויא הוראה מעליא כדנפקא לן מאם כל עדת דאי איתה לכולה סנהדרין הויא היראה ואי לא לא:

או זקן ושלא ראוי לבנים גרסינן. וביד בהלכות שגגות רפי"ג כתוב או זקן או שלא ראה בנים אלא שמצאתי מוגה או זקן שלא ראה בנים ואין שם מלת או ושגם הרא"ש ז"ל כתב שגרסת רבינו זקן ולא ראה בנים ע"כ. ורש"י ז"ל קשיא ליה למה מי שאין לו בנים פסול להוראה. ומורנו הר"י קארו ז"ל כתב בפ' שני דהלכות סנהדרין בשם רש"י ז"ל טעם האכזריות בזקן ששכח כבר צער גידול בנים:

ה"ז פטור שנאמר כאן עדה וכו' נ"ל דצ"ל הרי אלו פטורין דהא אב"ד קאי וכן מצאתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל מה עדה האמורה להלן כלם ראויין להוראה כך הגי' הר"ר יהוסף ז"ל ומחק מלות עד שיהיו הראשונות:

מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה או שעירה גרסינן ואפילו אי גרסינן ושעירה בויו הכי הוי פירושא:

שוגגין ועשו מזידין הרי אלו פטורין בגמרא דייק הא שוגג דומיא דמזיד חייב והיכי דמי כגון שהורו ב"ד שחלב שעל הקרב מותר ולא שעל הכליות דלא הוי עוקר כל הגוף והיא נתחלף לו בשומן ואכלו דחייב דתולה בעצמו והאי דקרו ליה דומיא דמזיד משום דכי היכי דמזיד לאו תולה בב"ד הוא האי שוגג נמי לאו תולה בב"ד וחייב וכדכתבינן לעיל אליבא דר' יוחנן ואליבא דרבא בלשון שני דגמרא ולרמי בר חמא דאיבעיא ליה הורו בית דין שחלב מותר ונתחלף לו בשומן מהו ולא פשיט ממתניתין משום דס"ל דהאי סיפא לאו לדיוקא אתא וכדי נסבה אלא איידי דתנא רישא מזידין ועשו שוגגין תנא נמי שוגגין ועשו מזידין: