כבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שהמשקין טמאים יטמאו אוכלין ולא יטמאו אדם בהיות אלה המשקין ולד הטומאה כפי מה שביארנו שם ואמנם יטמאו אוכלין ומשקין הידים לבד וכבר התבאר בחגיגה (דף יח.) שהאיש הטהור לחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו ועוד יתבאר בעשירי מזאת המסכתא שהטהור לחטאת אם נגעו משקין טמאים בבשרו הנה הוא טהור כמו שהיה אלא אם נגעו בידיו לאשר ביארנו וכן ג"כ הטהור לחטאת אם נגע בכלים טמאים כבר נטמא ואע"פ שאלה הכלים אינן אבות הטומאה כמו שיתבאר בעשירי מזאת המסכתא וכפי זה העיקר אם נפלו משקין טמאים על בשר המקדש הנה הוא נשאר בטהרתו ואם נפלו על סנדל או בכסותו נטמאת וטמאהו להיותו נוגע בכלים טמאים והנוגע בכלים טמאים טמא לחטאת ואין לחשוב באמרנו משקין טמאים פה שהם טמאים באמת אבל אפי' היו טהורים לקדש הנה הן כמו משקין טמאים לגבי חטאת כמו שיתבאר (פ"י) ושמור זאת הכוונה וזכרה:
קריאה במקור
רמב"ם על משנה פרה · פרק 8 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: cc3385891696374cc1b24b7231671625f81ad76f66f100470cb49be598b41c16