חמשה. מנינא לאפוקי רבי דסבר וקדש את ראשו ביום ההוא ביום השמיני. ונזיר שנטמא בשביעי טומאה אריכתא הוא כאלו נטמא בתוך השבעה:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה כריתות · פרק 2 · משנה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וחמשה. מנינא לאפוקי. מדר"א דאמר נשיא מביא שעיר בטומאת מקדש וקדשיו. ועתוי"ט:
בזדון או בשוגג ובידיע' בנתיים דאל"ה אפי' בשאר איסורים אינו חייב אלא א' כדלק' פ"ג מ"ב:
פי' לאחר שגלח וטבל ליחייב שתי קרבנו'. שכיון שלא הביא קרבנותיו והוא כבר נטהר ראוי לכשיחזיר ויתטמא שיביא קרבן על כל טומאה וטומאה דטומאה אחריתי היא. הואיל וטבל בו ביום:
וחד מיהא חייב משום טומאה זו. רש"י בנזיר. ואין נראה כן מדבריו במכילתין ריש פרק קמא אבל כשנטמא טומאות הרבה ביום השמיני. שהוא ראוי להביא קרבנותיו חייב קרבן על כל טומאה וטומאה. כל זמן שלא הביא קרבנותיו:
המקנא כו'. מביא מנחת שעורים אחת לכולן כשהוא משקה. רש"י:
ואיכא למידק אי הכי נמי כשהיה ראוי להביא קרבנותיו אי מחייב קרבן על כל נגע ונגע כמו בנזיר ונראה דשוין הן. ועתוי"ט:
צפוריו. אותן שתי צפורים חיות אחת לשחיטה ואחת לשילוח. ולאו קרבן ננהו. רש"י:
וכן כתב הר"מ ותימא דבפרק י"ד דנגעים משנה י"א פסקו כר' יהודה כו' ובנוסח ארץ ישראל הוגה בכאן והנראה לי שהלכה כר' יהודה. ועתוי"ט:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c72ad3099f206714d5c8ff6eb35a6c68fd7d7cfb9b53381406b189bcb08c30ca