בחיה כו'. ילפי' להו בגמ' מקראי:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה כריתות · פרק 5 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
דם כו'. פי' הר"ב בב"ק ובחולין. נחירה שתוחב הסכין בנחיריו וחותך. ועקירה שעוקר הסימנין ממקום חבורן. וכ' התוס' אבל קשה כיון שאינה מתה ע"י כך והל"מ שהוא פסולה [כששוחט אח"כ]. א"כ דמה אינה בכרת כיון שאין הנשמה יוצאת בו. לכך צ"ל דם משחיטה שהיתה לאחר עיקור. ועתוי"ט בשם הרמב"ן:
ל' רש"י בתחלה שחור ואח"כ יוצא אדום ושתיהן בשתיתה בלא קילוח ברחוק ואח"כ מקלח ובסוף כשהדם מתמעט שותת ויורד ע"כ. והאי דם הקזה ר"ל הקזת ב"ח שאסר דמו. שדם האדם אין חייבים עליו. הר"מ:
שהנפש כו'. וה"ה דבדם שחיטה ונחירה ועיקור בעינן שהנפש יוצאה בו. אלא לא איצטריך למימר רק גבי דם הקז' שאין רגיל שיקיז דם לבהמתו עד שיצא לה דם הנפש. תוס'. ועתוי"ט:
ודם דגים טמאים אסור. ואין לוקים עליו משום דם ולא משום שרץ המים. ועתוי"ט:
ולא הצריך שום הוכחה לדם חגבים ובגמ' לא אתמר אלא בדגים. וצ"ע אם ה"ה בחג אי לא:
מחייב. ומודה ר"י לענין כפרה. שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר דם שהנפש יוצאה בו מכפר כו' והכא היינו טעמא דמרבי ליה מכל דם. גמ':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c72ad3099f206714d5c8ff6eb35a6c68fd7d7cfb9b53381406b189bcb08c30ca