עיקר תוספות יום טוב על משנה כריתות · פרק 3 · משנה 1

כדתנן רפ"י דיבמות. האשה כו' ובאו ואמרו כו' דקי"ל אפי' בחד. גמ':

דת"ר או הודע אליו חטאתו. ולא שיודיעוהו אחרים. יכול אפי' אינו מכחישן ת"ל או הודע אליו מ"מ במאי עסקינן אילימא בתרין. תרין ואין מכחישן קרא בעי אלא לאו בחד וקתני כי אין מכחישן מהימן ש"מ גמ'. וכ' התוס' דהא דאי מכחישו לא מהימן "העד ע"כ ר"ל דאומר איני יודע דאי אומר בהדי' לא אכלתי פשיטא דפטור דע"א אינו קם אלא לשבועה:

לא כו'. צ"ל דמיירי שהעידו שנים בבת אחת דאי בזא"ז הא כל מקום שהאמינה תורה ע"א הרי כאן שני' כו':

פטור. וה"ה אם אמר א"י כמו שפירשנו. תוס':

מחייב. וא"ת האיך מחייב והאמר לא אכלתי. ובעל כרחיה לא יביא חטאת. כדאמרינן חייבי חטאת אין ממשכנין אותן. וי"ל דהתם מיירי כשאמר דלא ניחא לי' בכפר'. אבל האי ניחא לי' בכפרה אלא שהוא סבור להיות פטור ממשכנין אותו. תוס':

מה כו'. השתא נמי מה שאמר לא אכלתי. כך ר"ל לא אכלתי שוגג אלא מזיד. והכי מתרצינן מלתיה דבהכי הוה דעתו ואע"ג דלא משוי אינש נפשיה רשיעה כו' אבל אי אמר מזיד אכלתי חלב מהימן דאותו מתכוין לטוב שאינו רוצה להביא חולין לעזרה. ועתוי"ט: