לחם שמים על משנה תמורה · פרק 2 · משנה 1

שזמנן קבוע לא בחדא מחיתא מחתינהו. דחבתי כ"ג זמנם קבוע בכל יום. ופר יוה"כ קבוע לו יום מיוחד בשנה. מ"ש הרע"ב הלכה כר"מ. בראותי כן תמהתי לפום ריהטא. דלא שייך בהא פיסקא דהלכה. כיון דליכא מאן דפליג אלא בטעמא.

איברא גברא רבה אמר מילתא. לא תהוי חוכא. תיתי לי דכי שכיבנא נפק לאפאי דמתריצנא לה שפיר. דצריכא רבה ולפני ולפנים צריכא. דנ"מ מנה טובא מהני תרי טעמי לדינא נמי. מלבד דאיכא למטעי בטעמא דת"ק. דתלי טעמא דדחיה בקרבן צבור. דנפק מנה חורבא. דאתי למשרי פר העלם. ושעירי ע"א דצבור. לדחויי שבת וטומאה. תו איכא נפקותא טובא בדינא אליבא דהילכתא. בפר יה"כ אם שחטו ומת. מי מקרי חטאת שמתו בעליה. ולמיתה אזלא. והיינו כר"מ. דס"ל קרבן יחיד הוא. משא"כ לת"ק. דחשיב ליה קרבן צבור. נפק שני בדמו. תו נ"מ לבעיא דר"א. אם עושה תמורה. כדאיתא בגמרא דפרק הוציאו. ואע"ג דלא סלקא הכי במסקנא. מיהו צריכא וצריכא. אלא דאכתי קשיא עליה דרע"ב. מנליה למפסק הלכתא כיחידאה. אע"ג דסתם מתניתין ר"מ. ועוד דלפום מסקנא דההיא סוגיא. ל"פ בה.