שאם נשבע לבטל ולא ביטל פטור
גם לדידך, ור"ל מדכתיב להרע או להיטיב, הוקשו אהדדי, דבמה שזה מדבר זה מדבר. וא"כ אי קרא במצוה נמי מיירי, צריך שיהיו שניהן שוין הלאו וההן בג' דברים, בענייני הגוף ובענייני הנפש, ובאופן המצוה. וזה א"א. דאי הרעה דקרא מיירי שנשבע לבטל מצוה דהיינו שנשבע שלא יאכל מצה בפסח, דהו"ל רעה לגוף ולנפש, א"כ הטבה נמי מיירי כך שנשבע שיאכל מצה, דהיינו הטבה לגוף ולנפש. אבל הרי בכה"ג לא דמי הרעה להטבה באופן המצוה, דהרעה מיירי בביטול מצוה, והטבה בקיום מצוה. ואי הרעה מיירי בקיום מצוה, כגון שנשבע שלא יאכל נבילה, דהו"ל רע לגוף וטוב לנפש, א"כ הטבה נמי מיירי שנשבע שיאכל נבילה, והרי זה טוב לגוף ורע לנפש, והרי צריך שיהיו שוין גם בזה. ואי נימא דהרעה מיירי שנשבע שלא יאכל נבילה, והטבה מיירי שנשבע שיאכל מצה, דדמי להדדי בענייני הגוף והנפש, ובקיום מצוה, עכ"פ לא דמי, דהרעה מיירי בלאו, והטבה בעשה. אלא ש"מ דקרא לא מיירי במצוה כלל:
גם לדידך, ור"ל מדכתיב להרע או להיטיב, הוקשו אהדדי, דבמה שזה מדבר זה מדבר. וא"כ אי קרא במצוה נמי מיירי, צריך שיהיו שניהן שוין הלאו וההן בג' דברים, בענייני הגוף ובענייני הנפש, ובאופן המצוה. וזה א"א. דאי הרעה דקרא מיירי שנשבע לבטל מצוה דהיינו שנשבע שלא יאכל מצה בפסח, דהו"ל רעה לגוף ולנפש, א"כ הטבה נמי מיירי כך שנשבע שיאכל מצה, דהיינו הטבה לגוף ולנפש. אבל הרי בכה"ג לא דמי הרעה להטבה באופן המצוה, דהרעה מיירי בביטול מצוה, והטבה בקיום מצוה. ואי הרעה מיירי בקיום מצוה, כגון שנשבע שלא יאכל נבילה, דהו"ל רע לגוף וטוב לנפש, א"כ הטבה נמי מיירי שנשבע שיאכל נבילה, והרי זה טוב לגוף ורע לנפש, והרי צריך שיהיו שוין גם בזה. ואי נימא דהרעה מיירי שנשבע שלא יאכל נבילה, והטבה מיירי שנשבע שיאכל מצה, דדמי להדדי בענייני הגוף והנפש, ובקיום מצוה, עכ"פ לא דמי, דהרעה מיירי בלאו, והטבה בעשה. אלא ש"מ דקרא לא מיירי במצוה כלל: