תוספות רבי עקיבא איגר על משנה סנהדרין · פרק 3 · משנה 3

[אות י] תוי"ט ד"ה והמלוה. למלוה ולוה משמע להו. מלשון זה משמע דגם הלוה עובר על לאו דלא תשימון ודלא כמ"ש הרלנ"ח הובא במ"ל (פ"ד ה"א ממלוה ד"ה כתב הרשב"א) דלא תשימון אינו עובר הלוה כ"א המלוה עיי"ש. ואולם בתוס' בב"מ (דע"ב) וכן בהה"מ (פ"ד מהלכות מלוה) כתבו בלשונם דעדים אין נפסלים דלא משמע להו לא תשימון רק במלוים. בזה אפשר לומר דל"ת לא קאי כלל על הלוה. ואך מ"מ נ"ל ראיה דגם תוס' ס"ל דהלוה ג"כ עובר על לא תשימון ממה דהקשו בב"ק (ד' ל' ע"ב ד"ה שטר) דאמאי קנסו למלוה דאינו גובה הקרן א"כ מצינו דהלוה חוטא ונשכר. ואם איתא דס"ל כדעת הרלנ"ח הנ"ל ל"ק כלום דהמלוה דעבד איסור משעת כתיבה דעובר על לא תשימון מש"ה קנסוה אבל הלוה עדיין לא עבד איסור כיון דאין עליו לאו דל"ת אינו עובר רק בשעה שנותן הרבית וכל כמה דלא נתן לא עבר ודוחק לומר דכוונתם דמשום דעבר על לאו דלפני עור מקרי חוטא נשכר:

[אות ט] הרע"ב ד"ה רש"א. עד שיכריזו עליהן. והא דפרכי' פ"ק דבב"מ (ד"ה ע"ב) ותיפוק ליה דהו"ל רועה. הא י"ל דמיירי דעדיין לא הכריזו עליו. צ"ל לכאורה דדוקא לפוסלו לעדות צריך הכרזה אבל לפוסלו משבועה א"צ הכרזה. ואולם הא תוס' בב"ק (דס"ב ע"א ד"ה חמסן) כתבו וא"ת כיון דחמסן דיהיב דמי פסול מדרבנן א"כ כי אמרי' בב"מ אלא הא דאר"ה משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו נימא מגו דחשיד ומשני מורה ואמר דמי יהבינא. מ"מ מה תירץ בכך הא חמסן דיהיב דמי פסול מדרבנן וכו' ועוד דחמסן מדרבנן אינו פסול עד שיכריז. הרי דלגבי לפסול משבועה צריך ג"כ הכרזה. ונלע"ד דהכלל כך הוא כל שהוא לפסידא דאחריני תיקון רבנן דלא נפסל בלא הכרזה. אבל לגבי עצמו פסול בלא הכרזה. מש"ה בההיא דפ"ק דב"מ הנ"ל שפיר פרכי' ותיפוק ליה דה"ל רועה ודנין ביה דין משואי"ל משלם דלגבי חוב דנפשיה ל"צ הכרזה ודיינינן ליה לחשוד לומר לגביה דצריך לשלם. אבל בההיא דבב"ק הנ"ל דאם נידון אותו לחשוד וא"י לישבע דאינה ברשותו מאי עבדינן ליה ונפטר בלא שבועה והוי חובה להבעלים דמפסידים השבועה בזה אמרי' דצריך הכרזה. ולדינא החילוק דפסולי דרבנן בלא הכרזה אם חייבים לאחרים שבועה דאוריי' הדין דמשלמים (אם שכנגדו ישבע) ואם חייבי שבועה דרבנן דאם לא ישבע יפטרו לגמרי צריכים לישבע דלא מפסידים זכותא דאחרים כ"ז שלא הכריזו עליה. ואולם עדיין לא נתיישב לי כ"צ בההיא דבב"מ דמאי פרכי' ותיפוק ליה דהו"ל רועה הא י"ל דאביי דאמר והא גזלן הוא בא לומר דאפי' יטענו הבעלים אין אנו רוצים לישבע והחיוב מוטל עליך לישבע דבדאוריי' אין מהפכים. מ"מ הא גזלן הוא ואין נוטלים בלא שבועה. משא"כ מטעם רועה הברירה ביד הבעלים דאם ירצו לומר השבע ופטור דהא לגבי חוב דאחרים לא משוינן ליה לפסול בלא הכרזה ולא אבדו הבעלים זכותן לומר דאוקמי אדינא דצריך הוא דוקא לישבע וא"י להפך השבועה: