וטעה. ירושלמי (ה"ז מז:) מה אנן קיימין אם בשטעה אוף ר"א מודה, אם בשלא טעה אוף רבנן מודיי, אלא כן אנן קיימין בסתם, ר"א חשש שמא לא טעה, ורבנן חוששין שמא טעה, ע"כ. פי' דאם ידענו בבירור שהסופר טעה אוף ר"א מודה דתצא מזה ומזה, דרגלים לדבר שלא קיבל גט מבעלה, ואם ידענו בבירור דלא טעה אוף רבנן מודיי, דחיישינן לקנוניא ולא כל כמיני' לאסרה על בעלה הואיל וידענו בבירור שקבל הבעל הגט מהסופר ונתנו זה לזה, אלא הכא במאי עסקינן בסתם, דלא ידענו כלל אם הסופר טעה או לא, ועתה יוצא הגט מיד הבעל והשובר מיד האשה דחילוף זה מורה לכאורה דהסופר טעה ונתנו זה לזה, אבל איכא למימר דקנוניא היא הואיל ולא ידענו זה בבירור, ובהא קמפלגי. ותמהני מהרב ושאר הפוסקים דלא חשו לחילוק זה, דאע"ג דלא נזכר בבבלי מ"מ לא מצינו שיחלוק בזה כלל, וכמה פרטי דינים פסקינן על פי הירושלמי אעפ"י שאין להם גילוי בבבלי, וצ"ע:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה גיטין · פרק 8 · משנה 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9a0f247a525064bcf6c6c117b15c5874c351789384a16b834d5d34d34e9f7836