משנה תמיד · פרק 5

אמר להם הממונה. ברכו ברכה אחת והן ברכו. קראו עשרת הדברים. שמע. והיה אם שמוע. ויאמר. ברכו את העם שלש ברכות אמת ויציב. ועבודה. וברכות כהנים. ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא:

אמר להם חדשים לקטרת באו והפיסו. הפיסו זכה מי שזכה. חדשים עם ישנים בואו והפיסו. מי מעלה אברים מן הכבש למזבח. רבי אליעזר בן יעקב אומר המעלה אברים לכבש. הוא מעלה אותן על גבי המזבח:

מסרום לחזנים היו מפשיטין אותם את בגדיהם. לא היו מניחין עליהם אלא מכנסים בלבד. וחלונות היו שם. וכתוב עליהם תשמישי הכלים:

מי שזכה בקטרת היה נוטל את הכף. והכף דומה לתרקב גדול של זהב. מחזיק שלשת קבים. והבזך היה בתוכו מלא וגדוש קטרת. וכסוי היה לו. וכמין מטוטלת היה עליו מלמעלן:

מי שזכה במחתה. נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח. ופנה את הגחלים הילך והילך וחתה. ירד ועירן לתוך של זהב. נתפזר ממנו כקב גחלים. והיה מכבדן לאמה. ובשבת היה כופה עליהן פסכתר. ופסכתר היתה כלי גדול מחזקת לתך. ושתי שרשרות היו בה אחת שהוא מושך בה ויורד. ואחת שהוא אוחז בה מלמעלן בשביל שלא תתגלגל. ושלשה דברים היתה משמשת כופין אותה על גב גחלים ועל השרץ בשבת. ומורידין בה את הדשן מעל גבי המזבח:

הגיעו בין האולם ולמזבח. נטל אחד את המגרפה. וזורקה בין האולם ולמזבח. אין אדם שומע קול חברו בירושלים. מקול המגרפה. ושלשה דברים היתה משמשת. כהן ששומע את קולה. יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות והוא רץ ובא. ובן לוי שהוא שומע את קולה. יודע שאחיו הלוים נכנסים לדבר בשיר. והוא רץ ובא. וראש המעמד. היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח: