שובר אדם את החבית. מפני שהוא מקלקל:
קריאה במקור
ברטנורא על משנה שבת · פרק 22 · משנה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. לעשות לה פה נאה:
אין נוקבים מגופה. הדבוקה בפי חבית אלא נוטל את כולה דכי נקיב לה מתקן פתחא הוא:
ר׳ יוסי מתיר. דאין דרך פתח חבית בכך. והלכה כר׳ יוסי:
ולא יקבנה מצדה. כלומר הא דשרי ר׳ יוסי להיות נוקב את המגופה, לא שרי אלא למעלה בראש המגופה דלאו אורחא למעבד פתחא התם אלא נוטל כל המגופה. אבל מצדה, זימנין דעביד ליה לנקב בצד המגופה משום פתחא ואינו רוצה לפתחה למעלה שלא יפלו צרורות או עפר ביין:
ממרח. ויש כאן משום ממחק:
בערב. שם מקום:
חוששני לו מחטאת. אם מירח השעוה לדבקה בדופני הכלי סביב הנקב:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 32543a9a67ebc974488199ed2415303090a1178960107802809624753d160cda