ברטנורא על משנה שבת · פרק 10 · משנה 6

וכן שערו. התולש שער ראשו בידו:

וכן הגודלת. שער ראשה וקולעת אותו, תרגום עבות (שמות כ״ח) גדילו:

הכוחלת. נותנת כחול בעיניה:

הפוקסת. מחלקת שער שבאמצע הראש מכאן ומכאן אצל הצדעים:

רבי אליעזר מחייב חטאת. כוחלת משום כותבת, גודלת ופוקסת משום בונה:

וחכמים אוסרים משום שבות. דסברי אין דרך כתיבה בכך ואין דרך בנין בכך, והלכה כחכמים. ודוקא הנוטל צפרניו ושערו בידיו, הוא דפטרי רבנן מחטאת ומסקילה, אבל הנוטל שערו או צפרניו בכלי מודים חכמים דחייב חטאת. ומכי נטל שתי שערות חייב, והנוטל שער ראש חברו אפילו ביד חייב. וצפורן שפרשה רובה או שער שנתלש רובו ומצער אותו, מותר ליטלו ביד לכתחלה:

התולש מעציץ נקוב חייב. דהוי כמחובר, דיונק מן הקרקע ע״י הנקב שמריח לחלוחית הקרקע, ואפילו הנקב בצדו. ושיעור הנקב כדי שרש קטן:

ורבי שמעון פוטר בזה ובזה. דלא חשיב ליה כמחובר לחייבו סקילה. ואין הלכה כרבי שמעון: