לחם שמים על משנה זבים · פרק 5 · משנה 9

הכניס ראשו לאויר התנור טהור. ע"ל רע"ב. דמחמת אדם לא מיטמא התנור. דכל המטמאים בגדים. אינם מטמאים אדם וכ"ח.

ואע"ג דכך כתב הר"ש. אינו נ"ל דהתם הא דלא מטמא כ"ח. משום דכ"ח אינו מיטמא מגבו. והכא מתוכו מיירי. אלא נ"ל דהיינו טעמא דטהור התנור. משום דתוכו אמר רחמנא. ולא תוך תוכו. וזה תוך תוכו הוא (עיין חולין כה"א) שהטומאה אינה מונחת בתוכו של כ"ח. אלא תוך תוכו. וכיון שאין התנור מקבל טומאה מנבלת עוף עצמה. כ"ש שאינו מקבלה מן האדם שנטמא בה (ובזה לא נאמר. הז"א מטמאיך לא טמאוני כו'. כדתנן פ"ח דפרה מ"ג. התם גזרת הכתוב היא. והכא רחמנא מיעטיה) פשיטא לא עדיף גברא דאתי מחמתה דנבלת עוף. מהיא גופה.

לפ"ז יכולני ליישב גרסת טהור וטהור כו'. בלי שום דוחק. אלא היא כפשטה וכמשמעה בחד פתרא. דהכניס ראשו בעודה בבית הבליעה קמיירי. טהור כל מה שבאויר התנור. לא חזינן ליה לתנור כדמלא טומאה. וטהור התנור. וכשר הדבר וישר.