לחם שמים על משנה זבים · פרק 1 · משנה 5

שהן כדי שתי טבילות ושני ספוגין. והוא שראה אחת בתחלת השעור כו'. והיינו דכתב הר"מ שיעמוד הזוב שיעור שיהלך אדם כו' הדרך ההיא. כבר ראה ג' ראיות בזמניהן כו'. והכי איתא בת"כ כו'. ובתוספתא שהביאה הר"ש הגירסא משובשת. ע"כ לשון תי"ט. ואין בו הבנה ישרה. כי הר"מ קאי ע"ל המשנה ראה ראיה אחת מרובה. כלומר רצופה. והוא שאמר הר"מ שיעמוד הזוב. כלומר שיעמוד בזיבה וימשך בה השיעור הזה. ממילא כבר ראה ג' ראיות בזמניהן ודאי. מאחר שהתמידה הראיה משך זמן זה בלי הפסק (אולי הבין תי"ט לשון יעמוד. דקאמר הר"מ. שיפסוק. כמו ויעמוד השמן. דקרא. וזה שבוש הבנה).

אמנם התוספתא שהביאה הר"ש. פירשה חלוקה חדשה. שלא נזכרה במשנה זו וענינה. שראה ג' ראיות במשך זמן כזה. הנזכר כאן במשנה. אבל הפסיק ביניהם. שלא ראה ראיה אחת מרובה נמשכת כל הזמן הזה. אלא אחת בתחלתו. ואחת באמצעו. ואחת בסופו. קמ"ל כמה יהא ההפסק הגדול שביניהם להחשבם שלש. ושעורו של הפסק קטן. לשיחשבו ראיה אחת. וזה הענין לא נזכר במשנה. ותי"ט הרכיב שני הענינים יחד. ואינם עולים בקנה אחד. גם לא ידעתי מה עול מצא בתוספתא שהעתיקה הר"ש. וצ"ע בת"כ.