תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת · פרק 1 · משנה 4

[אות יב] בתוי"ט ד"ה י"ח דברים. וכתבו התוס' דאוכלין ממשקין נמי לא הוי ידעינן דה"א דוקא משקין דחמירי אבל אוכל לא פסיל כלל. וקשה לי דהא קושית תוס' לא הוי דהאוכל אוכל ראשון הוא מיותר דנלמוד ממשקים דזהו אינו מתורץ בתירוצם דהא נהי דממשקים לא גמירי הא מ"מ נלמוד מאוכל אוכל שני והא דקתני לה דה"א דטמויי נמי מטמא אע"כ דקושית תוס' דאוכל אוכל שני הוא מיותר דנלמוד ממשקים הא גם זה לק"מ דהא מה דאוכל שני שני היינו דמצינו כיוצא בזה ע"י משקים והיינו משום דבלא"ה היה כחוכא וטלולא שיהיה שני עושה שני וכמ"ש הרע"ב והתוי"ט (פ"ב דטהרות מ"ב). והא דשני עושה שני ע"י משקים היינו כיון דבדעתם היה לגזור דכל הפוסל תרומה מטמא משקה להיות תחלה וכמ"ש התוס'. וכיון שכן פשיטא דהוצרך למנקט אוכל שני שני דה"א דהויא כחוכא וטלולא דשני יעשה שני. ומשותה משקים טמאים דסתמא קתני אף משקים שני אין ראיה דכיון דבדעתם לגזור דמשקים הוי תחלה א"כ הוי תמיד שותה משקים ראשון. מש"ה ראוי לומר דהשותה נעשה שני מש"ה צריך למתני' דאוכל אוכל שני הוי שני משום דמצינו כן ע"י משקים. וצע"ג. והא דהוצרך למתני' דהאוכל ראשון אף דהשותה משקים סתמא קתני אפי' הן משקים ראשון דאורייתא ואפ"ה לא מטמא. צ"ל דהא סד"א דשאני התם דל"ש כ"כ שיאכל עם שתייתו אבל זה שכיח יותר דשותה עם אכילתו. ועיין במהרש"א:

[אות יג] שם בא"ד לא רצו לגזור יותר אלא דוקא בנפילה. אבל ברמב"ם מבואר דבין טהור בין טבו"י בין בא ראשו ורובו בין נפל טמא:

[אות יד] ברע"ב ד"ה וי"ח דברים וכו'. אוכלין דתרומה בפיו ופסיל להו. והתורה הזהירה על התרומה לשמרה בטהרה דכתיב את משמרת תרומתי לפיכך גזרו שלא יהא רגיל אצל תרומה. עכ"ל רש"י. וכתב המהרש"א דלא הוצרך לזה ועדיפא מיניה הוה ליה למנקט דקאכיל תרומה טמאה שהיא במיתה. ולענ"ד י"ל דרש"י בא לתרץ דלא יקשה מה הועילו חז"ל בזה דאמרו שהוא טמא דאם ישכח דהאוכלים טמאים בפיו ושדי משקים דתרומה ופוסל להו. לזה מפרש דכיון דהוא מוזהר ועומד שלא לטמא תרומה כשגזרו עליו שהוא טמא יהיה בדיל ולא יהא רגיל להיות אצל תרומה אבל אם הוא טהור מתוך שהוא רגיל אצל תרומה חיישינן שישכח ויתן לתוך פיו. ומה דנקט מהרש"א דשותה תרומה טמאה במיתה. באמת כ"כ רש"י בבכורות (דף י"ב ע"ב) ד"ה חלה טמאה וכן נקטו תוס' ע"ז (דף מ"ו ע"ב) ד"ה אביי אמר. אבל מאד תמהני הא אוכל תרומה טמאה אינה במיתה אלא בעשה אלא דבאוכל בטומאת הגוף במיתה כדאיתא ביבמות (דף ע"ג) וצ"ע:

[אות טו] בר"ב [בא"ד] והגזירה הט"ו והט"ז אין פולין ואין קורין. ודעת התוס' דגם הך דלא יאכל הזב עם הזבה דקתני בתר אין פולין וכו' היא מן המנין. אלא דאוכל אוכל ראשון ואוכל אוכל שני כחדא חשיב להו או דהבא ראשו ורובו וטהור שנפלו על ראשו כחדא חשיב להו: