תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת · פרק 21 · משנה 1

[אות קסג] בתוי"ט ד"ה והאבן בידו. דאינו צריך כ"כ טלטול התינוק. קשה לי דלפ"ז ביש לו געגועים דודאי צריך לטלטול התינוק הוי היתר גמור כמו בכלכלה ולמאי צ"ל דלא העמידו טלטול שלא בידים במקום סכנה הא הוי היתר גמור. וביותר ק' לפ"מ דפירשו תוס' בל' אי הכי היינו דהמקשן ידע דדינר אסור משום דלמא נפיל ואתי לאתויי אלא דמקשה כמו דמטלטלים טלטול האבן שביד תינוק משום סכנה ה"נ נתיר טלטול הדינר בידו ומאי דומיא הא הטלטול האבן שביד התינוק הוי היתר גמור היכא דצריך לתינוק ביש לו געגועים וצע"ג:

[אות קסד] בתו"ח ד"ה הר"ב ד"ה אף מעלין. דיכול לאוכלו מן המדומע קודם. ע"י שנותן עיניו בצד זה להעלותו ואוכל בצד אחר. ועיין בפ"ק דחולין (דף ז' ע"א) ובבכורות (דף נ"ט ע"א) דהקשו תוס' הא גם בדמאי רשאי לקרות שם ע"י שנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר כדמוכח (פ"ק דחולין ) א"כ אמאי קתני במתני' דפ"ב דשבת בספק חשיכה מעשרין את הדמאי גם בשבת לשתרי ותירצו דשאני מדומע דכבר היה מתוקן אבל תחלת טבל לא שרי ע"י דאפשר שנותן עיניו בצד זה וכו' וכזה כתב ג"כ הרמב"ן (פ"ק דביצה) בסוגיא דגלגל עיסה:
ובעיקר קושית תוספות י"ל דהרי בסוגיין אמרינן דר"י עדיפא מדרשב"א והיינו דרשב"א מיקל רק על ידי שנותן עיניו ור"י מיקל טפי דכיון דיכול ליתן עיניו לא הוי מתקן בהעלאתו. א"כ י"ל דמתני' דפ"ב דשבת כרשב"א אתיא ואפשר דגם רבנן דר"י ס"ל דבמדומע מותר על ידי שנותן כו' אלא דס"ל דמ"מ הוי מתקן בהעלאתו ור"י הוא שחידש סברא זו דלא מקרי מתקן וכ"כ הרמב"ן (פ"ק דביצה) וז"ל שר"י אומר מעלין את המדומע וחביריו חולקים עליו שאעפ"כ אסור לקרוא שם עכ"ל ואם כן ממילא ליתא לקושי' תוס':