תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת · פרק 16 · משנה 6

[אות קמח] במשנה אין אומרים לו כבה. בסוגיין (דף קכ"א) אמרי' אמר ר' אמי בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד. והנה אם מותר לומר לנכרי אם תכבה לא תפסיד לא נתבאר בפוסקים ומדברי תוס' כתובות (דף ע' ע"ב) שכתבו שם דבמודר הנאה דמותר לומר כל הזן אינו מפסיד דמ"מ לומר ליחיד אם תזון לא תפסיד אסור דדמי לשלוחו א"כ הכא בדליקה מדלא נקט רבותא יותר דמותר לומר אם תכבה ל"ת מוכח דזהו באמת אסור. אמנם קשה לי דהא בסוגיין אמרינן נימא מסייע ליה אין אומרים לו כבה וכו' כבה הוא דלא אמרינן ליה הא כל המכבה א"מ אמרינן ליה והא מהך דיוקא יהא מוכח דדוקא כבה ממש אסור אבל לומר לו אם תכבה ל"ת רשאי וא"כ אמאי לא נקט ר"א יותר רבותא דגם זה מותר. וכן ק' למסקנא דאמרי' אימא סיפא אל תכבה ל"א ליה וכל המכבה אינו מפסיד נמי ל"א ליה אלא מהא ליכא למשמע מיניה. והא זהו ל"ש רק היכא דאפשר לקיים דיוקא אי דרישא אי דסיפא. אבל הכא דעכ"פ דיוקא דרישא בודאי לא הוי דיוק דהא אסור לומר אם תכבה ל"ת וכיון דדיוקא דרישא בודאי ל"ד ממילא ננקיט לעיקר דיוקא דסיפא דהכל אסור. מכל הלין יהא מוכח לכאורה דבאמת מותר לומר אם תכבה ל"ת וצ"ע לדינא. ובמה דאמרי' מהא ליכא למשמע מיניה ק"ל הא י"ל דמתני' מילתא פסיקא נקט לה במה דאיתא לכ"ע והיי' דנימא דכל המכבה א"מ תליא בפלוגת' דר"ש ור"י דאם מלאכה שאצ"ל דאורייתא והוי כיבוי מלאכה דאורייתא לא מקילי' לומר כל המכבה א"מ אבל לר"ש דכיבוי הוי דרבנן אם אינו עושה לעשות פחם מותר לומר כל המכבה א"מ ובזה לא יסתרו הדיוקים די"ל דנקט מלתא דפסיקא דכבה לכ"ע לא אמרינן ואל תכבה לכ"ע ל"צ לומר לו. ולומר כל המכבה א"מ תליא בפלוגתא דר"י ור"ש: