תוספות רבי עקיבא איגר על משנה שבת · פרק 10 · משנה 2

[אות קח] במשנה שהוציאן אחר פטור. וקמ"ל טעמא דנח בכרמלית אבל לא נח אע"ג דהעבירו דרך כרמלית חייב ול"א מהלך כעומד דמי. גמ':

[אות קט] שם בהרע"ב ד"ה עד שיוציא. אא"כ הוציא בראשונה. וכ"כ רש"י. וכתב הה"מ (פי"ב מה' שבת הלכה י"א) ביאור דבריו שאם אחר שהניח הקופה מקצתה ברשות זו ומקצתה ברשות זו עקרה וגמר להוצאה אינו חייב לפי שלא היתה בשעת עקירה שניה הוצאה בבת אחת שכבר היה מקצת הכלי ברה"ר עכ"ל. ומזה תמוה לי לכאורה על מ"ש תוס' שבת (דף צ"ב ע"א) ד"ה התם למעלה מג' וכו' דרבה סבר אגד יד שמיה אגד או דבלמעלה מג' אגד יד שמיה אגד ע"ש. א"כ יקשה בהיפוך בנתן לתוך ידו של בעל הבית או בנטל ממנו והוציא אמאי חייב הא תיכף כשהכניס העני ידו עם החפץ או כשנטל החפץ מבעה"ב החפץ כמונח מכח קלוטה דלא גרע מדרך הלוכו באויר וכשחזר והוציאו הוי עקירה חדשה ופטור כיון דכבר היה מקצתו בחוץ וצע"ג. והנלע"ד עפ"י דברי תוס' לעיל (דף ד' ע"א) ד"ה קלוטה וכו' לא דמיא כלל דכיון דכמי שהונחה דמי. ובת"י כ' לדחות דלקולא לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמי דאל"כ כל זורק ד"א ברה"ר נימא דבתוך ד"א כהונחה עיי"ש. ולענ"ד כוונת תוס' עפ"י מ"ש תוס' (כתובות דף ל"א ע"ב) ד"ה מהלך כעומד וכו' ומעביר ד"א הלכתא גמירי לה ולא ילפי' מיניה דהתם מקום חיובא הוא אבל בן עזאי מיירי במקום פטור ועי' מהרש"א הא דגם במקום חיוב אמרינן מהלך כעומד בנטל חפץ ע"מ להצניע ונמלך להוציאו היינו דלחיובא אמרינן בכל מקום מהלך כעומד וממעביר ילפינן דלקולא ל"א דמקום חיובא מהלך כעומד ומ"מ במקום פטור ליכא למילף ממעביר דלא נימא לקולא מהלך כעומד עי"ש. א"כ שפיר כ' תוס' דאם איתא דרע"ק ס"ל דקלוטה כמי שהונחה אין ראוי למילף זורק ממושיט דבמקום פטור הו"ל לומר דאפי' לקולא קלוטה כהונחה דליכא ראיה מזורק דהתם הוי במקום חיובא. וגם אין לומר נהי דבן עזאי ס"ל כן. מ"מ דלמא רע"ק סבר דלגמרי ילפי' מזורק ד"א דלקולא ל"א קלוטה כהונחה ולא ס"ל לחלק בין מקום חיוב למקום פטור דא"כ יקשה מנ"ל לדידן דנטל חפץ להצניע ונמלך להוציאו דפטור דמהלך לאו כעומד הא מצינו דבן עזאי ס"ל דמהלך כעומד והיכן מצינו חולק בזה. ורבנן דבן עזאי היינו דס"ל דלקולא לא אמרינן מהלך כעומד דילפינן ממעביר ד"א אבל לחיובא מצי סברי דמהלך כעומד. אע"כ דזהו סברא החלטית דאם איתא דמהלך כעומד וילפי' רק דלקולא ל"א הכי ממעביר ד"א אין לך ראיה רק במקום חיוב. אבל במקום פטור ראוי לומר דאפי' לקולא מהלך כעומד. ומדחייבו רבנן ע"כ דלא ס"ל כלל מהלך כעומד. א"כ שפיר קאמרי' דלרע"ק אם איתא דמהלך כעומד אין ללמוד זורק ממושיט די"ל דזורק פטור דבמקום פטור אף לקולא ראוי לומר דקלוטה כהונחה דעל זה ליכא ראיה מזורק ד"א וא"כ כ"ז בזורק למעלה מי' אבל על קושייתנו הנ"ל דבנתן לתוך ידו של בעה"ב או בנטל ממנו והוציא דלפטור מכח קלוטה בזה שפיר יש לומר דבמקום חיובא לא אמרי' לקולא כמי שהונחה. ודו"ק:

[אות קי] שם בא"ד כל הקופה וחייב. והרמב"ם פי"ב פסק דפטור עד שיוציא את הקופה דאגד כלים שמיה אגד ופירושא דמתני' אע"ג דרוב פירות מבחוץ פטור ולא רוב פירות בלבד אלא אפילו כל הפירות עד שיוציא את כל הקופה. גמ':

[אות קיא] שם תוי"ט ד"ה עד שיוציא. והא דתנן. לא ידעתי המשך דברים אלו דזהו קושיא בפ"ע בלא"ה על מתני' דלעיל ואיך תלי' זה בדינא דאגד כלי ל"ש אגד דאטו אם שמיה אגד לא מצינן למימר דמתני' אשמעינן דאינו חייב עד שיוציא כל הקופה דזהו לא נזכר במתני' ותוס' הקשו באמת בסתם לעיל במתני' ואולי י"ל בכוונת התוי"ט במה שתרצו תוס' שם בתחלה דאשמעינן דאף דבעלמא באכל ב' זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו וחזר ונודע או בהפריש וחזר ונודע מחייב ב' הכא כיון דהכל בכלי א' פטור. ולזה ס"ל להתוי"ט דאף דבקושייתם לא היה ס"ל לחלק כן לדינא היינו למ"ד לא שמיה אגד אבל למ"ד שמיה אגד כיון דלא נעשה הוצאה עד גמר הוצאת הקופה הויא רק הוצאה א' ואפי' בנודע וחזו"נ אינו חייב אלא א' ושפיר אשמעינן מתני' דא"כ שמיה אגד מש"ה פטור וא"ח אלא אחת. אף בנו"נ ולזה קושייתם רק למ"ד ל"ש אגד דראוי לחייב באמת בנו"נ כמו בעלמא כיון דמלאכת הוצאה מכל מין ומין כשיצא לחוץ נגמר חיובו: