מלאכת שלמה על משנה סנהדרין · פרק 2 · משנה 2

המלך לא דן וכו' ריש פירקין ומכאן עד סוף פירקין איתנהו לשלשים מעלות של מלך לפי מה שפירש בערוך ערך מלך:

לא מעיד בפ' שבועת העדות (שבועות דף ל"א) מפ' דמדאורייתא לא חזי ופי' רש"י וגם הר"ן ז"ל דמדאורייתא לא חזי משום דכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך והבא להעיד צריך לעמוד לפני הדיינים ודרך בזיון הוא לו ע"כ:

לא חולץ וכו' תוס' פ' ואלו נאמרין (סוטה ד' מ"א:)

זכור לטוב דאע"ג שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מצוה שאני:

אמרו לו אם רצה אין שומעין לו כך מצאתי מוגה:

ואין נושאין אלמנותו לאו דוקא דה"ה גרושתו:

שנאמר ואתנה לך את בית אדוניך כך צריך להיות. וביד פי' שני דהלכות סנהדרין סי' ה' ובספי"א דהלכות עדות וכוליה פירקין בפרק שני ובפ"ג דהלכות מלכים. והקשה מהרי"ק ז"ל שם בפ"ג דהלכות מלכים דמאי מייתי מקרא דבית דוד דמי נימא דדוקא לבית דוד הוא דדנין הא לבית ישראל אין דנין קשיא היאך דנוהו לינאי המלך ועוד מאי האי דקאמר אבל מלכי בית דוד וכו' הא מזמן שמעון בן שטח לא מצינו מלך לבית דוד לכך אני אומר שדברי רב יוסף שאמר לא שנו אלא מלכי ישראל וכו' ה"פ כיון שמצינו בבית דוד שהזכיר הכתוב בהם דינו לבקר משפט אע"פ שהיה נארע תקלה על ידן לא היו גוזרין המלך לא דן ולא דנין אותו שלא לחלוק על דברי הכתוב אבל במלכי ישראל כל שאירע תקלה על ידן יש לנו הרשות לגזור שלא דן ולא דנין אותו וה"ק כשגזרו לא גזרו אלא על מלכים העומדים מבית ישראל אבל אם יעמדו מלכים מבית דוד לא גזרו עליהם ע"כ: