מלאכת שלמה על משנה סנהדרין · פרק 10 · משנה 4

אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעוה"ב פירשו תוס' ז"ל בפ' נגמר הדין (סנהדרין ד' מ"ז) אליבא דרב יוסף דהתם דהא דאין להם חלק לעוה"ב ה"מ דלא איקטול אבל אם דנו אותם והרגום יש להם חלק לעוה"ב ע"כ ובזה מתיישב דהוו שוין אנשי עיר הנדחת לכל מחוייבי מיתת ב"ד דתנן בריש פירקין כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ואפילו מחוייבים מיתת ב"ד כדפי' רעז"ל שם. הר"ר יהוסף ז"ל מחק מלות אין להם חלק לעוה"ב כן מצאתי בכל הספרים דל"ג אין להם חלק לעוה"ב וכן נ"ל עיקר וגרסת הדפוס נ"ל שהוא שבוש גמור דהא לא מייתי ראיה מקרא דיצאו אנשים שאין להם חלק לעוה"ב אלא נראה שחוזר לסדר המשנה שבפרק ואלו הן הנשרפין אמר ואלו הן הנהרגין הרוצח ואנשי עיר הנדחת ופי' שם דין הרוצח ולא פי' דיני עיר הנדחת ובא כאן לחזור ולפרש דין אנשי עיר הנדחת שהזכיר לעיל ע"כ גם כתב בס"א ל"ג מלות שנאמר ע"כ:

ועד שיודח רובה הא הודח חציה אינה נעשה [עה"נ] כמי שהודח מיעוטה דקתני בסיפא דהוו כיחידים כנלע"ד:

עד שיהיו מדיחיה וכו' ביד בפ"ד דהלכות עכו"ם סי' ב':

הדיחוה נשים וקטנים וכו' בגמרא בברייתא ממעטינן לכולהו מקרא דכתיב אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים יושבי עירם ולא יושבי עיר אחרת. לאמר נלכה וגו' שצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד דהכי משמע לאמר שצריך לומר לפנינו שכך אמרו נלכה ונעבדה ואין אמירה אלא בעדים אלמא צריך עדים לכל אחד ואחד שיעידו עליהם מה שאמרו וה"נ צריך התראה לכל אחד ואחד מהם ובגמרא בעי הואיל דצריכין עדים והתראה לכל אחד ואחד היאך נעשין רובם נדחים ועולא ור' יוחנן אמרי דנין וסוקלים דנין וסוקלים עד חציים דמחזיקינן להו כיחידים ומחציים ואילך נתברר הדבר למפרע שהודחו רובה והוו בסייף וממונם אבד ואי אתה רשאי למושכן למיתה חמורה מחציים ואילך ובמסקנא קאמר דמרבין להם בתי דינין ומעיינין בדיניהם ומסקינן להו לב"ד הגדול שבירושלים וגמרי להו לדינייהו וקטלי להו ופי' רש"י ז"ל מרבין להם בתי דינים לאו משום דאין דנין שנים ביום אחד דהא אמרן בפ' נגמר הדין דבמיתה אחת דנין אלא משום דנפישי עדים לכל אחד ואחד ואין פנאי לחקור כל אחד ואחד ביום אחד מרבין להם בתי דינים כדי שתקובל עדותן ביום אחד ויגמר דין כולם ביום אחד כדי שלא יהא ענוי הדין ע"כ:

וצריכין שני עדים והתראה וכו' ביד פ"ד דכלכות עכו"ם סי' ה':