מלאכת שלמה על משנה סנהדרין · פרק 3 · משנה 7

גמרו את הדבר היו וכו' ס"פ היו בודקין:

היו מכניסין אותן לבעלי דינין הכי מסקינן בגמרא דאילו לעדים לא צריך כיון שקבלו עדותן ומוציאין אותן אחר קבלת עדות דבשעת קבלת עדות ודאי בעלי דינים התם קיימי אלא אחר קבלת עדות שהוא שעת משא ומתן מוציאין אותן כדי שלא ישמעו הטעניות שמא מתוכן ילמדו לשקר. ובעי בגמרא מיכתב היכי כתבינן פסק דין במקום שיש מחלוקת ונטו אחרי רבים ר' יוחנן אמר זכאי סתמא משום שאם היו אומרים פלוני מחייב היה רכילות ורשב"ל אמר פלוני ופלוני מזכין ופלוני ופלוני מחייבין דחייש למיחזי כשקרא אי אמר סתמא זכאי דהוה משמע דכולהו זיכו הדין כאחד ור' אלעזר אמר מדבריהם נזדכה פלוני כותבין דמשמע מהא דיש מחלוקת ביניהם ומתוך דבריהם נזדכה והשתא ליכא משום מיחזי כשקרא ולא משום הולך רכיל. ומשמע בגמרא דאם טעו שני הדיינים לא משלמי אלא שני חלקים והבעל דבר מפסיד תּלתא שהרי שני הדיינים אין עליהם לשלם חלק השלישי דאמרי ליה אי לאו את לא הוה סליק דינא מידי דשנים שדנו אין דיניהם דין ואיהו נמי לא משלם בהדייהו דאמר להו אי לדידי צייתיתו אתון נמי לא שלמיתו הלכך בעל דבר מפסיד תלת ומתני' ר' נחמיה היא דאמר בשעת משא ומתן הוו מפקי להו לבעלי דינים ובגמרא פריך והתניא בהדיא מכניסין את העדים ומוקי לה לההיא ברייתא דלא כר' נתן דאמר שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חברו למחר שומעין דבריו אלא כת"ק דפליג עליה בברייתא דאין עדות מתקיימת בב"ד עד שיחזרו ויעידו שניהם כאחת:

ומנין לכשיצא אחד מן הדיינים נראה דל"ג אחר מן הדיינים וכן בגמרא ובירושלמי וברב אלפס ובהרא"ש ליתיה וגם בפרק הגוזל קמא (בבא קמא ד' צ"ט) אבל ודאי דלא קאי אגדול הדיינים בלחוד. אכן הר"י ז"ל לא מחקו:

ומה אעשה ורבו עלי כך הגי הרי"א ז"ל:

על זה נאמר הולך רכיל מגלה סוד גרסי' לחוד במתני' אבל בת"כ פ"ד דפרשת קדושים גרסיגן לכך נאמר לא תלך רכיל בעמך וכן הוא אומר הולך רכיל מגלה סוד. ואיתא לההיא ברייתא הכא בגמרא וגם בתוי"ט הכריח בסוף דבריו דל"ג ליה לקרא דלא תלך רכיל במשנתנו ויהב צריכותא לתרי קראי דבברייתא אי למאן דגריס להו במתני' תרי קראי למה לי. וביד פכ"ב דהלכות סנהדרין סי' זי ובטור ח"מ סי' י"ח י"ט כ"ח: