מלאכת שלמה על משנה סנהדרין · פרק 1 · משנה 3

סמיכת זקנים וכו'. ר"פ מצות חליצה וירושלמי פ' עגלה ערופה ובפירקין ד' ג' וביד פ"ג דהלכות מעשה הקרבנות סי' י' ובפ"ד דהלכות סנהדרין סי' ג'. ובגמרא בברייתא יליף לה ר"ש מדכתיב גבי סמיכה זקני שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה ור' יהודה דריש וסמכו שנים זקני שנים ואין ב"ד שקול מוסיפים עליהם עוד אחד הרי כאן חמשה וכדפי' רעז"ל. ועיין במ"ש ר"פ עגלה ערופה:

עריפת העגלה אין הכוונה על המדידות כמו ששנינו בפ' עגלה ערופה וכתבוהו התוס'. ועיין עוד במ"ש שם ר"פ עגלה ערופה דמתני' דלא כר"א בן יעקב:

חליצה ומיאונים בשלשה. בפי' רעז"ל וביבמות מוכח וכו'. אמר המלקט שם ר"פ מצות חליצה ברייתא ור"פ ב"ש דף ק"ז ר' יוסי ב"ר יהודה ור' אלעזר ב"ר יוסי מכשירין בשנים ואמר רב נחמן הלכה כאותו הזוג:

נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין בפ' בתרא דמסכת מעשר שנו פי' רבינו שמשון ז"ל דאין דמיו ידועים לאו אנטע רבעי קאי משום דכולהו נטע רבעי אין דמיהם ידועים דמצריך לפחות היציאה כדקתני התם אלא קאי אמעשר שני לחוד וכן כתבו תוס' ז"ל דלא קאי אנטע רבעי וכן מוכח מן הברייתא דמייתי בגמרא דקתני איזהו מעשר שני שאין דמיו ידועין אבל רבעי לא קתני והיינו טעמא דמתוך שאדם להוט לאכול פירות נטיעה זו חיישינן אפילו בדמיו ידועין ומיהו בזמן הזה שאין מחללין בשוויין לא בעי שלשה עכ"ל ז"ל:

ההקדשות בשלשה גמרא מתני' דלא כר' אליעזר בן יעקב דאמר אפי' צנורא של הקדש צריכה עשרה בני אדם לפדותה דס"ל כשמואל שנכתוב בסמוך בקרקעות וה"ה לכל הקדשות ולרבנן דבעו שלשה לא אתפרש לתלמודא טעמייהו מנא להו דסגי בשלשה:

הערכין המטלטלין וכו' ירושלמי פ' הקורא עומד ד' ע"ה:

תשעה וכהן בגמ' מפרש לה שמואל משום דעשרה כהנים כתובים בפרשה שלשה בפרשת ערכין שהיא ראשונה ושלשה בפדיון בהמה וד' בקרקעות חד לגופיה הנך הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאפילו ט' ישראל ואחד כהן ועיין במ"ש בפ' בתרא דמגלה סי' ג' ועיין במ"ש לעיל ריש פרקי' בהגהה:

ואדם כיוצא בהן שמין אותו כעבד הנמכר בשוק ועבד איתקש לקרקעות:

הערכין המטלטלין גמרא מאי ערכין המטלטלין אמר רב גידל אמר רב באומר ערך כלי זה עלי דאמר רב גידל אמר רב האומר ערך כלי זה עלי נותן דמיו מ"ט אדם יודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים מש"ה נותן דמיו האי ערכין המטלטלין ערכין של מטלטלין מיבעי ליה דערכין המטלטלין משמע שהערכין מיטלטלין תֵנִי ערכין של מטלטלין. רב חסדא אמר אבימי במתפיס מטלטלין לערכין פי' שאמר ערכי עלי ונתחייב ערך הקצוב לפי שניו והיה לו מטלטלין ואמר הרי אלו לערכי וחלה עליהן קדושה ובא לפדותן צריך שלשה להוציאן מיד הקדש האי ערכין המטלטלין ערכין של מטלטלין מיבעי ליה תני מטלטלין של ערכין ר' אבהו אמר באומר ערכי עלי: [הגהה כך נראה שגרס לה נמי בירושלמי]. בא כהן לגבות ממנו מטלטלין בשלשה קרקעות בעשרה א"ל רב אחא מדפתי בשלמא לאפוקי מהקדש כגון דרב גידל ודרב חסדא הוא דבעי שלשה דכיון דחל עליו הקדש לא ניפוק עד שיפדנו בשוויו אלא לעיולי להקדש כגון דר' אבהו שלשה למה לי אלא סברא הוא מה לי עיולי מה לי אפוקי אפוקי למה לי דילמא טעי עיולי נמי דילמא טעי:

ר' יהודה אומר אחד מהן כהן א"ל רב פפא לאביי בשלמא לר' יהודה היינו דכתיב כהן אלא לרבנן כהן למה להו קשיא: