מלאכת שלמה על משנה סנהדרין · פרק 11 · משנה 6

המתנבא בשם ע"ז כגון נביאי הבעל. וביד בפ"ה דהלכות ע"ז סי' ו':

הבא על אשת איש פרק נערה דף מ"ט דייקינן מדקתני כיון שנכנסה לרשות הבעל ולא תנא בה נכנסה לחופה ש"מ נכנסה לרשות הבעל בעלמא דהיינו מסר האב לשלוחי הבעל אע"פ שלא נכנסה לחופה שעדיין היא בדרך אם זנתה הרי זו בחנק דתו לא קרינן בה בית אביה:

שכל הזוממין וכו' ס"א שכל המוזמין. אכן הרי"א כתב הזוממין מצאתי בכל הספרים ואיתא בריש פ"ק דמכות ופי' שם רש"י ז"ל כלומר אין להם לצפות מיתה אחרת אלא משכימין לאותה מיתה שנגמר בה דינו של נידון ע"כ. וכתבו שם תוס' ז"ל פי' רש"י ז"ל שאין להם נס והמלטה וקשה דמאי קמ"ל פשיטא ובכתובות פי' שרוצה לומר מקדימין שלא יענו הדין וגם זה קשה דמאי קמ"ל פשיטא לכך פי' ר"י מקדימין ה"פ ודאי אתה צריך להמיתו במיתה שהמיתו אבל אם ודאי אינו יכול אפילו הכי נמיתם בכל מיתה שנוכל כדתניא הכה תכה ע"כ:

חוץ מזוממי בת כהן מפיק לה מברייתא בגמרא מדאמר קרא ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו למה לי למכתב תו לאחיו אלא משום דכל הזוממין ובועליהם כיוצא בהם אבל בת כהן אמר קרא היא מחללת ודרשינן היא בשריפה ואין בועלה בשריפה זוממיה אינו יודע אם לבועל הוקשו ובחנק אם לה הוקשה ובשריפה כשהוא אומר לעשות לאחיו לאשמועינן לאחיו ולא לאחותו וכל היכא דבעדות מחייבינן איש ואשה ודינם חלוק כי הכא לו הוקשו וביד רפי"ח דהלכות עדות וס"פ עשרים:

סליק פירקא. וסליקא לה מסכת סנהדרין