משנת ארץ ישראל על משנה גיטין · פרק 8 · משנה 6

כל העריות שאמרו צרותיהן מותרות הלכו הצרות האלו ונישאו ונימצאו אלו איילוניות – וכן בתוספתא (פ"ו ה"ו). אם לבעל שתי נשים הרי שחליצת אחת מהן (או ייבומה) פוטרת את צרתה. המשנה הראשונה במסכת יבמות מביאה רשימה של 15 עריות אשר איסורן על היבם (אחי הבעל) גורר פטור מייבום אף על צרותיהן. כלומר, מכיוון שאחת מנשותיו של האח המת אסורה לאח החי, הרי שכל נשותיו פטורות מייבום ומחליצה. אבל אם האישה האסורה התגלתה מאוחר יותר כאיילונית אין היא בת ייבום או חליצה (יבמות פ"ח מ"ה),⁴⁴לדיון מלא באיילונית ראו יבמות פ"ו מ"ה. וממילא על האח לייבם או לחלוץ לצרה. אם הצרה נישאה,

תצא מזה ומזה וכל הדרכים האילו בה – ההלכה מחמירה ביותר. המדובר בשתי נשים שלאף אחת עדיין אין בן. אישה כזאת תמיד עלולה להתגלות כאיילונית. מן הסתם המשנה מדברת באילונית שסימני הפגם ניכרים בה כלפי חוץ, ועדיין קיימת האפשרות שאולי תתגלה כבריאה. למעשה המשנה משתקת את האפשרות של הצרה השנייה לשקם את חייה, לפחות בחלק מהמקרים.⁴⁵זאת רק במקרה שהאחת ערווה; במקרה רגיל הראשונה חולצת או מתייבמת והשנייה פטורה לעולם. כמו כן, לפי תוספתא יבמות פ"י ה"ז איילונית מוגדרת כאישה בת עשרים שעדיין לא הביאה שתי שערות. ממילא, אם האישה הביאה שתי שערות לפני כן היא אולי לא תיחשב כאיילונית גם לצורך ההלכה במשנתנו, וכך גם לגבי ההגדרות האחרות שם. כל השיקולים לעיל בדבר היחס בין הדרישה הפורמלית לתחושת הצדק, חלים גם על משנה זו, המקרה האחרון הופך את הסתירה בין תחושת הצדק ודרישתו הפורמליות לנוקבת עוד יותר מאשר ברישא. העלינו את הצדדים השונים ואנו משאירים לקוראים את השיפוט ביניהם.