משנת ארץ ישראל על משנה גיטין · פרק 8 · משנה 4

המשנה חוזרת לפ"ז מ"ז-מ"ט. שם דובר על תנאי בגט ועל מצב שבו הגט נכתב בתאריך מסוים וחל בתאריך אחר. משנתנו עוסקת בפן משפטי נוסף של שאלה זו של התאריך, בגט ישן, כלומר שהתאריך בו קודם לחלותו, שכן לא נמסר מיד. הקשר למשנתנו הוא הזכרת התאריך. עם זאת לפנינו עניין חדש. אפשר שעורך המשנה שידע שבנושא הקודם מחלוקת בית שמאי ובית הלל, הביא מחלוקות נוספות שבהן נחלקים שני הבתים. מכל מקום גם המשנה הבאה עוסקת בשאלת התאריך, ולכן לדעתנו זו הסיבה לסדר התמוה מעט של המשניות. המשך המשנה (מ"ה) חוזר לשאלות של ספק, האם הגט תקף או לא, וכנראה הייתה זו חטיבה מלוכדת שהתחילה ממשנה ד והובאה עקב קשריה לשאלת ספק גט וגט מסופק, וגט ודאי שתוצאותיו מסופקות.

בית שמיי אומרים פוטר הוא אדם את אשתו בגט ישן ובית הלל אוסרין ואי זה הוא גט ישן כל שנתייחד עימה מאחר שכתבו לה – החלק השני של המשנה הוא מעין תוספתא המסבירה את החלק הראשון.²²הגדרות למושג היחסי "ישן" יש אף במשניות סוכה פ"א מ"א; אהלות פט"ז מ"ב. גט ישן הוא גט שלא נמסר מיד לאחר כתיבתו אלא לאחר המשך חיים משותפים, ולוּ בצורה ארעית. מבחינות מסוימות גט ישן הוא גט שיש בו מעין תנאי, שהוא יחול רק עם מסירתו, שטר חוב חל ברגע שנכתב ולא חשוב אם נמסר.²³בהקשר זה מובא הנושא בתוספתא יבמות פ"ו ה"ז. אם כך נראה ששני הבתים סבורים שאם נתן אדם גט על תנאי אסור לו לקיים יחסי אישות עם אשתו. זאת בניגוד לחלק מהדעות שריכזנו סביב משנה ד בפרק הקודם. לכאורה אפשר היה גם להסביר שגט ישן הוא גט שנכתב בעבר, מעין טופסי גיטין, ולא נכתב לשם התאריך שבו ניתן, כאשר לקראת מסירתו הוסף בו התאריך. בעדיות (פ"ד מ"ז) שנויה משנתנו במסגרת סדרה של שלוש משניות. המחלוקת על גובה הקידושין (קידושין פ"א מ"א); משנתנו, והמשנה להלן (מ"ט). יש לכך משמעות פרשנית שנדון בה להלן. בתוספתא שם מובאת הנמקה למחלוקת: "בית הילל אומרים: אין אדם פוטר את אשתו בגט ישן, שלא יהא גיטה גדול מבנה" (עדיות פ"ב ה"ד, מהד' צוקרמאנדל עמ' 457; גיטין פ"ו ה"ג).²⁴בכתב יד ערפורט יש חילוף בשמות החולקים, וזו תופעה מוכרת במחלוקות בית שמאי ובית הלל.

אם כן, גט ישן הוא גט ישן מאוד שיש חשש שהתאריך שלו יהיה קודם להולדת הבן, כלומר שהבן איננו מאביו אלא מיחסים בלתי חוקיים, ואין הוא יורש את אביו. בן כזה יוגדר כ"שתוקי", שאביו בלתי ידוע, והבעל הראשון יתנכר לו. או אפילו שתינשא שנית לאחר, ובמשך הזמן יישכח מתי התגרשה, והבן יהיה דומה לבעל הראשון, ואנשים יחשבו שהיא התייחדה עם הבעל הראשון לאחר שנישאה לאחר, והבן מהבעל הראשון ייתפס בעיני הציבור כממזר.

הבבלי מציג את הבעיה כשאלת הלעז, אבל זו דרכו של התלמוד הבבלי למזער מחלוקות.²⁵ראו גולדברג, דרכים. עדיף להסביר שאין כאן רק שאלת 'לעז' אלא פגם רציני ומהותי יותר. בירושלמי נושא הלעז מופיע רק לעניין אחר, אם נישאו בשנית. בירושלמי נוסף שלכל הדעות אם כנס אותה אחר לא תצא, כלומר שהגט בוודאי תקף, ודברי בית הלל הם רק לשם הגנה על הבן. לפי הסבר זה מובן ההבדל בין משנתנו ומשניות התנאי. במשנתנו הגט תקף לכל דבר, ואילו במשניות התנאי יש מחלוקת על תוקפו של הגט בתקופת הביניים, כלומר על זמן חלותו. כן קובע הבבלי (עט ע"ב).