לחם שמים על פרקי אבות · פרק 4 · משנה 14

הוי גולה. איתא בגמרא פרק חבית שר' נהוראי כנגד עצמו אמר כן. לפי שנמשך אחר מקום עשרת השבטים שאינן בני תורה. ואתעקר תלמודיה. זהו שאמר וא"ת שהיא תבוא אחריך מכל מקום. כי הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו. דכתיב וחי. דהיינו דוקא בגולה שוגג. על כן הוצרכו חבריו של ר"נ לבקש רחמים עליו. שיחזור לו תלמודו. היינו דקאמר שחבריך יקיימוה בידך. עוד יש לפרש וא"ת שתבוא אחריך. כלפי תלמיד אמר. שלא יחשוב שאינו צריך לחזור אחר רב שילמדנו שלא במקומו. כי מעצמו יבוא הרב לכאן. כדאשכחן ברב שילהי יומא. דעבד ליה ר"ח מילתא. כי היכי דליחות ולגמר אורייתא בבבל. לזה אמר אל תבטח בכך. כי מכל מקום לא יתקיים תלמודך בידך בלי חברים. עי"ל ד"א טוב וישר. עפמ"ש פ"ק דמנחות (דז"א) באבימי דאתעקר ליה גמריה. ואזל גבי ר"ח לאדכוריה. ומקשי תלמודא ולשלח וליתי לגביה. דאבימי הוה רביה דר"ח. ומשני הכי מסתייעא מילתא טפי. משום יגעת ומצאת. וזהו שרצה התנא להשמיענו בכאן שאפי' הרב ששנה לתלמידו. ושוב שכח תלמודו. ורוצה שיזכירנו תלמודו. טוב שילך הרב אצל התלמיד. אע"פ שהוא למדהו כבר. הוא שאמר א"ת שהיא תבוא אחריך:

ואל בינתך אל תשען. ר"ל אע"פ שרוח מבינתך אצלת עליו. אל תסמוך על זה לומר בדין הוא שילך אחריך. מי שקבל הבינה ממך. עי"ל על פי אותה שאמרו. הרב שגלה. מגלין ישיבתו עמו. זהו שאמר הוי גולה למקום תורה. וא"ת אגלה למקום שארצה. הלא עכ"פ היא תבוא אחרי. שהרי רב אני ומוכרחת ישיבתי לגלות אחרי. לזה אמר ואל בינתך א"ת אע"פ שאתה גדול בתורה. ורבים צריכים לך. אל תשען על זה. לא אמרו אלא במגלין אותו בעל כרחו. לא בבחירת עצמו: