לחם שמים על פרקי אבות · פרק 1 · משנה 16

עשה לך רב. עמש"ל משנה ו' וכבר רמזתי שם ג"כ מה שנראה לי עוד לפרש ועשה. מלשון כפיה והכרח כמו גדול המעשה יותר מן העושה. לפי שראוי שיברח אדם מן הגדולה ומהרבנות שמקברת בעליה. וצוו חכמים ושנא את הרבנות וכיוצא בו הרבה. על כן יקשה להשיג את הרב. אם לא ע"י כפיה והכרח. אמנם אתה מצווה על כך לבקש לך רב עליך בכל אופן שתוכל. שכך יפה לך. כדי להסתלק מן הספק. שזכות היא לו. כמש"ד עה"פ ועצומים כל הרוגיה. וכן דרשו על זה ומונע בר כו'. ולכן כפה רשב"י את ר"ע ללמדו אף בשעת הסכנה. ובהגזמה שאם לא ילמדנו. יאמר לאביו שימסרנו למלכות. דטבא עבד ליה. שזכין לאדם בע"כ. שאל"כ אפשר שמתחייב בנפשו. אם יכול ללמד ואינו לומד. כמש"ל מי"ג בלחם נקודים:

וא"ת לעשר אומדות. עמ"ש בס"ד פ"ד דתרומות (וממוצא דבר תשכיל לשון חכמים תיטיב דעת. שאמרו כאן אומדות ל"ר. עי' ל"נ). ומ"ש דלא אסרו אלא במתכוון. מדתנן משובח משלשתן כו'. לאו דיוקא הוא. דיש לפרשו משובח מתוך שלשתן דוק ותשכח דוגמתו: