לחם שמים על פרקי אבות · פרק 2 · משנה 11

עין הרע. מ"ש רע"ב וי"מ שמכניס עין הרע בממון ש"ח או בבניו כו'. ודאי יש עין מזקת וכן א"ח עה"פ והסיר ה' ממך כל חולי זו העין. ואמר יעקב אבינו ע"ה לבניו למה תתראו וכן הרבה. אכן לפ"ז לא הוי דומיא דאיכא דמוציאין את האדם עצמו ולא לאחרים:

ושנאת הבריות. רע"ב מביא ג"פ. ואינן אלא אחד. שמי שמואס חברת הבריות מחמת קנאה. והיא שנאת חנם עצמה. אבל מי שמואס חברתם מפני רוע מעשיהם. משובח הוא. והוא מ"ש אח"ז וישיבת בתי כנסיות של ע"ה (ולכן צריך הת"ח להודות לה' שלא שם חלקו מיושבי קרנות) ומי ששונא הבריות. ודאי גם הוא שנוי מן הבריות. כי כמים הפנים לפנים וגו'. אכן מי שמביא עליו שנאת הבריות. מאהבת בוראו. שצוה להוכיחם ולהדריכם אל היושר והאמת ומשפט שלום שעל הרוב הוא נשנא. כמ"ש האי צ"מ דלא מרחמו ליה בני מתאיה כו'. וכן אם יעשה משפט ולא יגור מפני איש. גורם לו איבה. כמ"ש החושך עצמו מן הדין כו'. (ודוד המע"ה בכ"מ מ"ס תהלים צווח על אויביו וצריו מה רבו ורבים לוחמים לי מרום. וכן רובן של הנביאים היו רדופים ועלובים מבני דורם. ביחוד הגדולים אליהו. ישעיה. יחזקאל. וירמיהו ביותר כמ"ש עצמו איש ריב ואיש מדון לכל הארץ וגו' כלה מקללוני) זה ודאי אינו בכלל הזה. אדרבה דברים הללו מביאין אותו לחיי עולם. כי שנאה זו אינה מחויבת אלא מב"א בצורה (לא בעלי נפש) משלמי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבה. כי המוכיח לעם ועושה משפט צדק. הוא האוהב הנאמן. שראוי להוסיף על אהבתו: