שלשה שאכלו עש"א. עיין במפרשים שהביא תי"ט שנדחקו מאד בזה. ואנא אמינא דעדיפא מדכולהו בס"ד. לדידי היינו טעמא דנקט שלשה דוקא על פי דרך המפרשים דבבהמ"ז יוצאין י"ח. א"כ ביחיד. או בשנים שמברך כל א' לעצמו. לית לן בה. אבל בשלש'. דאחד מברך. והאחרים יוצאין על ידו. נמצא שהם לא אמרו ד"ת על השלחן. אע"פ ששומע כעונה לענין גוף הדין. אך לא לענין זה דבמילי דחסידות עסקינן וצריך אמירה ממש להוציא בשפתיו. והשתא לק"מ מ"ש תו"ט אטו ברשיעי עסקינן וטבא פלפלתא חדא. והשתא מתני' נמי דיקא דקושטא הכי הוא דבבה"מ יי"ח כשכל אחד מברך לעצמו. ובאמת שזה דבר מחויב ומוכרע מעצמו שאם ברכו בה"מ. אי אפשר לומר שאכלו ז"מ ח"ו כי המברך מתברך:
קריאה במקור
לחם שמים על פרקי אבות · פרק 3 · משנה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Ets Avot, Lechem Shamayim; Krakow, 1883.
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001277616
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 438ebc47b0f54872cd7b14c2f8940d4097da71d74b59d5a75ef2b9899f6de53f