ולשבות שביתת הרשות. נראין דברי בתי"ט דאע"ג דאין מערבין אלא לדבר מצוה [עירובין ד' ל"א ע"א]. כגון לילך לבית האבל או לבית המשתה. מ"מ קרי להו הכא רשות לגבי הני דרישא. דכוותה אשכחן טובא. ולא ידעתי מנ"ל לרש"י ותו' כל כך בפשיטות דלדבר מצוה הנז' היינו בהולך לשחוט את פסחו. אטו כולהו מילי דרבנן ודאורייתא ומ"ע שיש בהן כרת בחדא מחיתא מחיתינהו. ועיין שילהי פ"ח דסוטה [מ"ד ע"ב] דקרי נמי רשות למצוה. לאשמועינן דאין לה דין העוסק במצוה לדחות מצוה אחרת. ועוד נ"ל דהכא ודאי לא הוי אלא רשות. משום דההיא שעתא דמצות ביעור חמץ. לאו שעת קניית עירוב היא ודוק:
קריאה במקור
לחם שמים על משנה פסחים · פרק 3 · משנה 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
משנה לחם
סעודת אירוסין משמע דווקא. אבל סעודת נשואין. לא הויא מצוה. ולפ"ז צ"ל ההיא דרפ"ח דערובין לסעודת אירוסין. קרוי בית המשתה. וכן פ"ק דמכלתין. ופשטא לא משמע הכי. ובפ"ק דכתובות בסוגיא דבועל בעילת מצוה ופורש. משמע דשבעת ימי המשתה. אינן מתחילין אלא אחר נשואין. ובאמת הר"מ כתב. ההולך לעשות סעודת אירוסין ונשואין כו'. וכייל להו כחדא. וצ"ע. ועמ"ש בס"ד במו"ק סימן תל"א. ובעיר האלהית שער סור.
סעודת אירוסין משמע דווקא. אבל סעודת נשואין. לא הויא מצוה. ולפ"ז צ"ל ההיא דרפ"ח דערובין לסעודת אירוסין. קרוי בית המשתה. וכן פ"ק דמכלתין. ופשטא לא משמע הכי. ובפ"ק דכתובות בסוגיא דבועל בעילת מצוה ופורש. משמע דשבעת ימי המשתה. אינן מתחילין אלא אחר נשואין. ובאמת הר"מ כתב. ההולך לעשות סעודת אירוסין ונשואין כו'. וכייל להו כחדא. וצ"ע. ועמ"ש בס"ד במו"ק סימן תל"א. ובעיר האלהית שער סור.
משנה לחם
מבטלו בלבו עמ"ש בס"ד במו"ק סתל"ה ותל"ו.
מבטלו בלבו עמ"ש בס"ד במו"ק סתל"ה ותל"ו.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1978
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012730190205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ce8f482e7080f209037b348bc06d95b6cb0d12306cebc5cb858ff0db35960c37