משנה לחם
בלח"ש אבל בט"ו אסורין היו לאפות לצורך י"ו (ואין לתמוה אם נצטוו על השביתה בט"ו. איך יצאו בו לדרך. כי המשא לא נאסר בי"ט אף בר"ה (אלא מד"ח). שלא לעשות בי"ט כעובדין דחול. ותחומין נמי דרבנן. ואפילו בשבת. ולכ"ע לא אפקוד אלא אי במרה אי בסיני למר כדא"ל. ולמר כדא"ל. כ"ש שהרי נשאם על כנפי נשרים. ומאן לימא לן נמי דלא הוו בורגנין התם. זכר לדבר. ויסעו מרעמסס סוכותה. שנראה המקום ההוא היה קרוי כך. ע"ש הסוכות שהיו נמצאים שם. ומצו למיזל כמה דבעו (וכדתנינן תמן עשר סוכות מירושלם עד צוק) אבל באמת א"צ לכך כלל. לפיכך תמהתי מראות מ"ש ב"ס מקראי קודש (פ"ד מח"ב דנח"א) וז"ל דלא יתכן כלל דצווי שבעת ימים מצות תאכל. שב על יוצאי מצרים. שהרי כתיב בו וביום הראשון מקרא קודש וכו' כל מלאכה לא יעשה בהם. והם ביום הראשון יצאו ממצרים והלכו באשר הלכו ולא שמרו את היום הראשון כו'. וכבר הראית לדעת ששבוש הוא זה. להוכיח ממנו שלא נצטוו על שביתת י"ט בפסח מצרים. כיוצא בזו נשתבש המחבר הלז בפרק שלפניו (דנו"ב) ז"ל ומה שבאה האכילה (ר"ל מצות אכילת פסח ומצות) בלילה ושל יום ט"ו שעמו. לא ידענא מאי קאמר. כי אין מצות אכילה בפסח ולא במצה. ביום רק בלילה בלבד. גם כתב באותו עמוד. ז"ל ור"ש הורה ענין זה יותר מפורש במכילתא. בא הכתוב ללמדך שלעולם נמנים על הפסח כו' עד שישחט. איברא מתניתין היא. ובפלוגתא שנויה. כנראה שתקפה עליו משנתנו של ב"מ זה שלא כו'.
בלח"ש אבל בט"ו אסורין היו לאפות לצורך י"ו (ואין לתמוה אם נצטוו על השביתה בט"ו. איך יצאו בו לדרך. כי המשא לא נאסר בי"ט אף בר"ה (אלא מד"ח). שלא לעשות בי"ט כעובדין דחול. ותחומין נמי דרבנן. ואפילו בשבת. ולכ"ע לא אפקוד אלא אי במרה אי בסיני למר כדא"ל. ולמר כדא"ל. כ"ש שהרי נשאם על כנפי נשרים. ומאן לימא לן נמי דלא הוו בורגנין התם. זכר לדבר. ויסעו מרעמסס סוכותה. שנראה המקום ההוא היה קרוי כך. ע"ש הסוכות שהיו נמצאים שם. ומצו למיזל כמה דבעו (וכדתנינן תמן עשר סוכות מירושלם עד צוק) אבל באמת א"צ לכך כלל. לפיכך תמהתי מראות מ"ש ב"ס מקראי קודש (פ"ד מח"ב דנח"א) וז"ל דלא יתכן כלל דצווי שבעת ימים מצות תאכל. שב על יוצאי מצרים. שהרי כתיב בו וביום הראשון מקרא קודש וכו' כל מלאכה לא יעשה בהם. והם ביום הראשון יצאו ממצרים והלכו באשר הלכו ולא שמרו את היום הראשון כו'. וכבר הראית לדעת ששבוש הוא זה. להוכיח ממנו שלא נצטוו על שביתת י"ט בפסח מצרים. כיוצא בזו נשתבש המחבר הלז בפרק שלפניו (דנו"ב) ז"ל ומה שבאה האכילה (ר"ל מצות אכילת פסח ומצות) בלילה ושל יום ט"ו שעמו. לא ידענא מאי קאמר. כי אין מצות אכילה בפסח ולא במצה. ביום רק בלילה בלבד. גם כתב באותו עמוד. ז"ל ור"ש הורה ענין זה יותר מפורש במכילתא. בא הכתוב ללמדך שלעולם נמנים על הפסח כו' עד שישחט. איברא מתניתין היא. ובפלוגתא שנויה. כנראה שתקפה עליו משנתנו של ב"מ זה שלא כו'.