שמא יביאוהו לידי פסול. פירש"י ורע"ב שמא יטמא אונן למתו. והקשה תוס' יו"ט התינח כל זמן שלא נקבר אבל לאחר קבורה דלא שייך שמא יטמא מאי איכא למימר עכ"ל:
קריאה במקור
לחם שמים על משנה פסחים · פרק 8 · משנה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ונ"ל ליישב שיטת רש"י ז"ל דהכי פירושו שמא מתוך שהוא טרוד ישכח ויטמא עצמו במת או בשאר הטומאות כדאשכחן דכוותה פ"ק דיומא [ד' י"ד א'] דגזרינן באונן שמא יאכל ולכן אסור בעבודה כל היום אפילו לאחר קבורה שמא מתוך שהוא טרוד ישכח ויתן לתוך פיו הכי נמי נימא אנן אחר שהטרדה של אונן גורמת לו לבוא לידי שכחה גם בטומאה יש לחוש שמא נטמא והוא לא ידע. וזה דבר נכון מאד לענ"ד ולפי זה כצ"ל בפירש"י שמא יטמא אונן למת (ששגגת הדפוס היא ונקל הוא זה) ובמ"ח דלקמן תמצא סעד גדול לפירושינו דה"ט דאצרכוה נמי טבילה לאונן ע"ש בתי"ט בשם הרמב"ם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1978
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012730190205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ce8f482e7080f209037b348bc06d95b6cb0d12306cebc5cb858ff0db35960c37