תוספות יום טוב על משנה מקואות · פרק 7 · משנה 2

ומי כבשים ומי שלקות. והא דתנן במס' תרומות [סוף פ"י] מי כבשים ומי שלקות של תרומה אסורים לזרים בירושלמי פריך עלה ממתני' דהכא. הכא את עביד ליה אוכל. והכא את עביד ליה משקה. ומשני דתרומה תלויה בנתינת טעם דאוסר באכילה. אבל מש"ה לא נפקי מתורת מים לענין מקוה. הר"ש:

[*ומי שלקות. פי' הר"ב ששלקו בהן שלקות. והוא לשון הרמב"ם. ועדיין לא פירשו לנו מהו שלקות עצמן. ולשון הר"ש מי כבשים ומי שלקות שנכבשו בהן פירות וירקות. או נשלקו. ע"כ]:

והתמד עד שלא החמיץ. עמ"ש בזה בסוף פ"ק דחולין. והרמב"ם בפ"ז מה"מ [ה"ד] כתב ג"כ והשכר. ולא הראה לנו הכ"מ מקומו איה. ואני מצאתי בפרק ג דעירובין דף כט. אמר ר' זירא אמר שמואל שכר מערב בו ופוסל את המקוה בשלשה לוגין:

חסר קרטוב. עמ"ש בזה ברפ"ג:

והציר והמורייס. מפורשים במ"ד פ"ו דנדרים:

פעמים מעלין. כתב הר"ב כדמפרש כשיש במקוה מ' סאה מים כשרים ונתן בו סאה וכו'. הרי כל הסאה של מי פירות כו' משלימים את המקוה ולא נחסר ממנו כי אם א' ממ"א לפי חשבון ובס"פ הערל (יבמות דף פב) אמרינן דכשר עד רובו. הר"ש. ושם בתוס' [ד"ה אר"י] מוכיחים מהכא כפירושם שכתבתי בשמם בפ' בתרא דע"ז משנה ח. דלא אמרי' קמא קמא בטיל כשאין בהיתר ס' וכו':

פעמים אין מעלין. פי' הר"ב כדקתני במקוה שיש בו מ' סאה חסר א'. והרי המים כשרים כשהיו. הרמב"ם פ"ז מה"מ [ה"ה] ובפירושו כתב דהיינו דקתני בתחלת הפרק שיש דברים דלא מעלין ולא פוסלין. וכתב הר"ש. וז"ל ובזה שאר המשקים חלוקים מן המים. דאילו מים היו פוסלין ושאר המשקים לא פוסלין ולא מעלין כה"ג. אבל בפעמים מעלין. אין שאר המשקים חלוקים מן המים דמקוה שיש בו מ' סאה שלמים נתן סאה מים שאובים ונטל סאה. כשר. ואפי' יותר מרובו משא"כ במי פירות. ע"כ. וכ"כ הרא"ש דבמקוה השלם אפי' אלף סאים מים שאובים אין פוסלים אותו. והחמירו חכמים במי פירות דלא חזו לטבילה כלל דמקוה מים כתיב. [כמ"ש הר"ב במ"ז דפ' בתרא] הלכך פסלי ברובא ע"כ: