שם בסוף אות קכ"ב ועוד תמה אני כו' א"כ בזה ישאר הקושיא דנימא בכל אמה דהוי כמונח כו'. ולי לק"מ דהא הש"ס קאמר בר"פ אלא כל ד"א ברה"ר גמרא ג"ל ור"ל כל צדדי ד"א בין ע"י העברה ובין ע"י זריקה ובין ע"י גלגול ויתישב ג"כ בזה מה שהקשה על תוס' דעירובין:
קריאה במקור
רש״ש על משנה שבת · פרק 11 · משנה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שם ברע"ב ד"ה ונתגלגל חוץ לד"א פטור. שהרי לא נתכוין לזריקה של חיוב [והוא מפי' הרמב"ם. אבל מדברי התוס' בד"ה והא וד"ה אחזתו בסופו מוכח דטעמא דפטורא היא משום דנח מעיקרא בתוך הד"א] וקשה לפי' לאביי דלעיל (ע"ג א') מא"ל. ועוד דמשמע דאיירי דומיא דסיפא בנח ע"ג משהו. ולרבא דשם מיירי הכא דנתכוין לד"א או באומר כ"מ שתרצה תנוח [עי' ב"ק (כ"ו ב') תוד"ה נתכוין. המעתיק]:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e815e37c6b8e1fb4bb5fd07c2a1e920611ec20e11f108a0b040c0dea64530ff8