ברע"ב ד"ה מחתכין את הדלועין כו' אלא לאדם. וכן פירש"י ועי' בתו' רע"א שכתב דלפי"ז שייך זה בפלוגתת ר"י ור"ש דלר"י אסור כו' ע"ש והנה מלישנא דמתני' משמע להדיא דל"פ ר"י אלא בנבלה אבל בדלועין מודה. וטעמא נ"ל דלא מצינו בגמ' לומר לר"י מוכן לאדם לא הוי מוכן לבהמה רק לישנא לא הוי מוכן לכלבים (פסחים נ"ו ב' ביצה ו' ב') ועי' ג"כ בחולין (י"ד) וטעמא נראה משום דאין אדם חס עליהן. עי' לעיל (קנ"ה ב'). משא"כ בשאר הבהמות. וראיה לזה תמצא לעיל (קכ"ח) בתוס' ד"ה דג ושם ע"ב בד"ה קשר. ולפ"ז ל"ד הרע"ב במש"כ בדר"י דכל מידי כו' לא מקצה ליה לבהמה. רק דלכאורה יש סתירה לזה קצת מלעיל (ס"ד קמ"ב) ע"ש אבל המעיין היטב יש לחלק ועי' מש"כ בס"פ מפנין:
קריאה במקור
רש״ש על משנה שבת · פרק 24 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e815e37c6b8e1fb4bb5fd07c2a1e920611ec20e11f108a0b040c0dea64530ff8