רש״ש על משנה שבת · פרק 1 · משנה 10

אין צולין בשר כו'. נ"ל דזה קאי אסוף מתניתין דלעיל ושוין כו' ור"ל דבזה גם ב"ה מודו וטעם שמא יחתה ובזה לא נצטרך לומר דנקיט ושוין משום ב"ש כמ"ש התוי"ט:

שם בתוי"ט ד"ה ומאחיזין את האור כו' כי שנים כו' מהבנין הכבד כו' והב' כו' מאחזים. תמוה כי מָאֳחָזִים הוא בינוני פעול מבנין הפעיל [צ"ל בינוני מבנין הָפעל. המעתיק]:

שם בתוס' רע"א (אות כ"ה) בהרע"ב ד"ה כדי שיקרום דהוא נאפה תחלה כו' ורש"י פי' איפכא דר"א חומרא היא כו' [ועיין בתוס' שם בשם הירושלמי] ולי עוד ק"ק מדוע לא מיבעיא ליה להש"ס פי' שיקרמו פניה שבדברי ת"ק אם אחת מפניה או כל פניה. ע"כ נלע"ד בדעת רש"י דר"א ודאי להקל בא דלת"ק בעינן כל פנים ואף הפנים שלמעלה דכלפי ראש התנור המתאחר להקרם מכולן ולר"א די בכדי שיקרום התחתון רק דהש"ס בעי הי תחתון קאמר ומ"מ ר"א לקולא. והא דקרי רש"י חומרא אי אמרינן דר"א על פנים המדובקין קאמר לא נגד הת"ק אלא נגד צד הב' דהאיבעיא. ואולי מש"כ הרע"ב המדובק כו' דהוא "נאפה" תחלה קודם כו' שכלפי אויר התנור ר"ל כלפי ראש התנור. ובתורע"א הביא בשם ש"ל דהרע"ב מיירי בתנור גרוף. ואינו נ"ל: