בתוי"ט ד"ה והמכה בפטיש. פי' הר"ב כו' וכפירש"י כו' והקשו בתוס' כו'. אלא נראה לר"י כו' . ונראה לי לתרץ דברי רש"י כו' ובהווה עכשיו באה המשנה לאשמעינן ויש לי ראיה שכן היא כו' עכ"ל התוי"ט. יותר ה"ל להביא מהא דחשיב בא"מ בפ' כ"ג האופה במקום מבשל שהיה במשכן ומפרש בגמ' שם דסדורא דפת נקיט. ופי' הר"ן משום דשכיחא. אבל כונת התוס' הוא דלפירש"י אינו אלא תולדת מכה בפטיש שהיה במשכן ואיך שביק האב ונקיט התולדה. וכש"כ למאי דמשני בגמ' אליבא דשמואל ור' יוחנן אימא המסתת המכה בפטיש ופירש"י דה"ק המסתת שהוא חייב משום מכה בפטיש. דמשמע ודאי שהוא האב משא"כ אופה וכן הני דהביא תוי"ט המה ג"כ אבות ממש. עי' בפי' הרמב"ם במשנה דא"מ בפרק כ"ג:
קריאה במקור
רש״ש על משנה שבת · פרק 12 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והנה לפירוש ר"י מוסיף רשב"ג אף המכה על הסדן ולפירש"י בפכ"ג צ"ל דמוסיף אף בשעת מלאכה וכ"מ בפירושו בגמ'. ודלא כגירסת הרי"ף (ברשב"ג) בשעת גמר מלאכה. והר"ן בפ' כ"ג נמשך אחר גי' הרי"ף ולכן הקשה מזה על פירש"י דשם. ולפלא איך לא הרגיש שרש"י לא גריס כן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e815e37c6b8e1fb4bb5fd07c2a1e920611ec20e11f108a0b040c0dea64530ff8