דהוי איסורא דאורייתא דהיינו קוצר שתולש מן המחובר. רש"י:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה ביצה · פרק 5 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כלי של גומא שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה ולמדין בו לשוט. רש"י:
ויכו כף ויאמרו יחי המלך מתורגם וטפחו יד:
כמו ספקתי על ירך:
מרקדין. עת לרקוד מתרגם לטפזא בהלולא. ומפזז ומכרכר מתרגם מרקד ומשבח:
ולהנך קמאי קרי שבות דאיסור שבות גמור יש בהן לפי שאין בהן צד לסלק גזירות חכמים מעליהן שאין בהם לחלוחית מצוה. רש"י:
פסק דין לדינין ושטר ארוסין לקדושין ושטר חליצה לחולצת וכתובה ליבמה רש"י. וכ"ש גירושין דלא סגי אלא בכתיבה ובו ביום ומש"ה לא חש למתנייה. הר"נ:
ותמיהני שפירשו דלא כחכמים דס"ל דסתמן לכהנים דהכי קיי"ל (בערכין פ"ח מ"ו) והא ודאי דכשמחרים לכהן דהוי נמי כמקח וממכר. ואפשר דכ"ש הוא ורבותא הוא לאשמעינן דאפילו לבדק חבית דלגבוה מחזי כמקח וממכר:
עיין מה שכתבתי פרק ג' משנה ו'. וכי תימא הא אמרינן דחפצי שמים מותרין כו' י"ל דלא דמי כולי האי למו"מ שאינו יוצא מרשות לרשות לגמרי כמו הני דהכא. ועתוי"ט:
ק"ו בשבת. ה"ק כי איתנו בי מדרשא לענין יר'ט איתנו וק"ו בשבת וברישא דקתני כל שחייבים כו' בשבת חייבים עליו ביר'ט ר"ל אחרים שלא הוזכרו במשנה זאת ואלו הן אסיפא קאי כל אלו ביו"ט כו':
אין כו' להיות מותר לכתחלה בי'ט שאסור בשבת אבל לענין עונשין יש הרבה שזה בסקילה וכרת וזה בלאו גרידא. רש"י ותוספ'. ומה"ט ניחא דלא חשיב מוקצה דבשבת מותר דלא בא אלא לומר דאין מותר ביו"ט מה שאסור בשבת:
וה"נ חבערה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 63c15e60f0a71cb23796af6245787f5501f0326158ad6ed0a87d3c74b5f0bc0b