עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו
בל' של אדר שהוא כבר ר"ח ניסן, עיבר השנה ועשה אדר שני מפני שהיו הרבה טמאים שלא יוכלו להטהר לעשות הפסח בזמן קצר כזה, ואעפ"כ לא מיחו בו, משום אימת המלכות, ואין כאן חשש איסור כרת מחמץ בפסח, מדקיי"ל אתם ואפילו מזידין [כר"ה כ"ה א']. עוד נ"ל דהא דביריחו כלל תנא כל ג' דרישא בחד ולא מיחו, וכ"כ כלל כל ג' דסיפא בחד ומיחו, והכא אמר בכל בבא הודו, ולא הודו, דהתם כל הג' דרישא שלא מיחו היינו מחד טעמא מדאין איסורן חמור והיה קשה להפרישן. וכ"כ אותן ג' שמיחו, היינו מחד טעמא מחשש שיעברו איסור דאוריית' הא אטו הא, אבל הכא בין בהודו או לא הודו, איכא בכל חדא טעמא אחרינא:
בל' של אדר שהוא כבר ר"ח ניסן, עיבר השנה ועשה אדר שני מפני שהיו הרבה טמאים שלא יוכלו להטהר לעשות הפסח בזמן קצר כזה, ואעפ"כ לא מיחו בו, משום אימת המלכות, ואין כאן חשש איסור כרת מחמץ בפסח, מדקיי"ל אתם ואפילו מזידין [כר"ה כ"ה א']. עוד נ"ל דהא דביריחו כלל תנא כל ג' דרישא בחד ולא מיחו, וכ"כ כלל כל ג' דסיפא בחד ומיחו, והכא אמר בכל בבא הודו, ולא הודו, דהתם כל הג' דרישא שלא מיחו היינו מחד טעמא מדאין איסורן חמור והיה קשה להפרישן. וכ"כ אותן ג' שמיחו, היינו מחד טעמא מחשש שיעברו איסור דאוריית' הא אטו הא, אבל הכא בין בהודו או לא הודו, איכא בכל חדא טעמא אחרינא: