[אות יג] שם בתוי"ט ד"ה ואם ספק. וכ"מ בירושלמי. עי' מ"ש בגליון בריש דמאי בשם רש"י דסוטה. ועי' במ"ל (פ"ט ה"ב מה' מעשר) שכתב לחלק דבדמאי דס' דרוב ע"ה מעשרי' חיישי' יותר לתקלה דאכיל להו משא"כ הכא ועיי"ש עוד לחלק בזה:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה חלה · פרק 3 · משנה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[אות יב] בהרע"ב ד"ה ואין חייבין. כפרה נינהו. וכ"כ ג"כ הרא"ש אמנם צל"ע טובא דהיכן מצינו דהקרן הוי כפרה והחומש לא הוי כפרה דממה שהוכיחו תוספו' פ"ג דכתובות (דף ל' ע"ב) והר"ש (רפ"ז דתרומות) מהא דהכהן אינו יכול למחול ע"כ הטעם משום דכפרה הוא מהך גופא מוכח דגם חומש הוי כפרה דהא ברפ"ז דתרומות משמע דגם החומש א"י למחול אלא ודאי דבאמת הכא גם החומש צריך להפריש אלא דאינו נותנו לכהן והא דקתני ואין חייבים עליה חומש ולא נקט קרן י"ל דלרבותא נקט כן דהרי האוכל תרומת עצמו כגון ישראל שנפל לו תרומה מאבי אמו כהן הדין דנותן קרן וחומש לכהן והכהן משלם לו כפי הדמים שהיה יכול למכור התרומה שאכלו כמ"ש הרמב"ם (פרק י' הכ"ב מה"ת) והוא מהירושלמי וה"נ בחלה זו דאילו איתא בעיני' הדין דמוכרה לכהן והייתי אומר דדינו כתרומת עצמו ואם אכלה נותן החומש לכהן. לזה אשמעי' דאף החומש סגי בהפרשה כיון דהוא ספק תרומה כן נראה לענ"ד נכון בעזה"י. אח"כ מצאתי להדיא במ"ל (פ"י הי"ד) מה' תרומות שכ' להדיא דבכל הפרשות תרומה שאכל מפריש קרן וחומש ומוכרה לכהנים עיי"ש. וחידוש שלא הערה דבר מדברי הרא"ש והרע"ב דכאן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b0c3c72b3fcf2d8a295bfa40ef61ff02c31cad51416fd926ecb052124c3e74a5