עיקר תוספות יום טוב על משנה תמורה · פרק 1 · משנה 1

בגמרא יליף ליה מקרא:

נשים. אע"ג דתנן במשנה ז' פרק קמא דקידושין כל מצות לא תעשה כו' אחד אנשים ואחד נשים חייבים כו' איצטריך למיתני הכי, דמהו דתימא הני מילי עונש דשוה בין ביחיד בין בציבור, אבל הכא כיון דעונש שאינו שוה בכל הוא דתנן אין הצבור והשותפים עושין תמורה, אשה נמי כי עבדה לא לקיא, קמ"ל, מדכתיב ואם המר, והוה מצי למכתב אם, אתי וי"ו לרבות האשה. גמרא:

וכ"כ הר"מ. ובגמרא ילפינן לנשבע ומקלל מקראי. ומימר, אמר ר' יוחנן לא תתני ומימר משום דבדבורו עביד מעשה. פירש"י שעשה מחולין קדשים. וא"כ קושית הר"ב לא קשה מידי, וכן הקשה הכ"מ והה"מ. ועתוי"ט:

הארבעים. וא"ת ואמאי לא תני שמונים דהא כתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו. וי"ל דלא נחית למנין מלקיות אלא כלומר דלקי עליה. עוד יש לומר דלעולם לא לקי אלא מ', ותרי לאוי צריכי חד בקרבן שלו. וחד בשל חבירו וכגון דאמר כל הרוצה להמיר יבא וימיר. תוספ':

וכן כהן שהמיר בבכור שנולד לו, לא בבכור שלקח מישראל, הרי זו תמורה: