יכין ברכות · פרק 1 · סעיף 25

אמר ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה – [תמוה הרי איהו נמי ה"ק. דאי"ל דאשתבוחי משתבח. שהכניס א"ע לסכנה לקיים כב"ש (כרשד"ם דף ק"ל א'). ליתא דהרי אינו בכלל יהרג ואל יעבור רק ע"ז ג"ע וש"ד (כסנהדרין דף ע"ד א') ואת"ל אף למאי דקי"ל (מג"א ס"ע סק"ב) כירושלמי פ"ב דשבת דכל הפטור מהדבר ועושהו נקרא הדיוט. מ"מ אדם גדול שאני. וכר"ג פ"ב מ"ה. ואף למה דקי"ל (יו"ד קנ"ז) כרמב"ם פ"ה מיסודי תורה. במקום דיעבור ואל יהרג אינו רשאי להחמיר ע"ע. ודלא כר"ן (שבת דף כ"ג ב') והרא"ש בע"ז (סי' ט') עכ"פ היכא דליכא ודאי סכנה. ולא שכיח היזיקא. מצוה בעידנא דעסיק בה אגוני מגני (כסוטה דף כ"א א') וראיה מר"ע שהכניס את עצמו לספק סכנה בנט"י (כעירובין דף כ"א ב') שהיה סומך א"ע שלא יניחו שומר האיסורין למות בצמא. כ"ש הכא בק"ש דאית בה קדושת השם ויחוד שמו יתברך (כברכות דף י"ג א'). עכ"פ אי אשתבוחי משתבח הול"ל וסכנתי והטיתי. ומדקאמר וסכנתי לבסוף ש"מ דאח"כ מעצמו היה מתגלגל הסכנה. וגם הוא ראה אותו כעונש משמיא]. ולי מעוט נ"ל דה"ק ליה לאו משום שהיית בדרך. וכל הדרכים בחזקת סכנה (כירושלמי פ"ד דברכות) אלא כדאי היית לחוב "בעצמך דייקא" אפילו לא היית בדרך: