אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ אמר להם איני כשאר כל אדם אסטניס אני – חלש ומצונן. ואע"ג דאבילות יום ראשון דאוריי'. לילה דרבנן. ובמקום אסטניס דלא שכיח ל"ג. וכן בכל דוכתא דאמרינן במקום צער לא גזר. היינו דוקא צער דלא שכיח. כך נ"ל. וגם דוקא במקום שאמרו חכמים כן. וכן כתב רב"י [י"ד סי' קכ"ג בד"ה כ' הרשב"א כו' דסתם יינן ואיסורים דרבנן לחולה שאין בו סכנה אסור] ועי' בתשובת חו"י [קס"ד] שכ' שדין זה איננו כעיר פרוצה אין חומה. ואין לך רק מה שאמרו חכמים. כגון גונח יונק חלב בשבת [א"ח שכ"ח סל"ג] וכ"כ מתיר קשר שבבגדו בשבת כשיש לו צער כשלא יתיר הקשר שאינו באמת של קיימא [א"ח שי"ז ס"א]. או בשאר צער גדול. ואין למדין ממנו לכל צער בעלמא. וכן פשוט דכל דבר דרבנן שגזרוהו להיות צער כגון תענית. אפי' מצטער בתעניתו. אסור לעבור. אם לא בחולה. או בהוחלש מאד שרי:
קריאה במקור
יכין ברכות · פרק 2 · סעיף 33
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 96280b06bc51d99340bdcfe2f47261d86bc2d1958de603ea4523e9610f7f7d3c